המספר 13 היה מספר קסום עבור המצרים הקדמונים. הם האמינו שיש שנים עשר מדרגות בסולם לחיים וידע, והמספר 13 סימל אלמוות.

13 הוא מספר המחזורים השנתיים של הירח, בעל האנרגיה נקבית. לאישה יש 13 מחזורים בממוצע בשנה ( כל 28 יום, ולא כל 30 יום).

עם כניסת לוח השנה הסולארי, וחלוקת השנה ל 12 חודשים, המספר 12 הפך למשמעותי, ואילו המספר 13 זוכה לקונוטציה מזיקה, כפי שקורה לעיתים קרובות עם ערכים חדשים, בעיקר כאלו הקשורים למוסדות רשמיים או דתיים, על מנת לדחוק את הקודמים, ולשלוט בנרטיב.

המספר 13 בדת קופרוס (תרבות קטנה בברזיל) הוא מספר המשויך לאלוהים.

ביהדות – 13 הוא גיל ההגעה למצוות. כעת הילד בגר והוא עומד בפני עצמו מול אלוהים.
המילה אחד היא המספר 13 בגימטריה, וגם אהבה. קונטרה חזקה לדמוניזציה שנעשה למספר הזה. מי יודע, אולי הפחד מה-13 נובע מהפחד מהאחדות ומהאהבה הלא-מותנית של מימד 3.

בחלק מהמסורות הפגאניות, קובץ של 13 מכשפות נחשב ל'קוון'- מבנה סטנדרטי לקבוצה.

המספר 13 הוא ייצוג לאחד שמעבר לשלמות. המספר 12 נחשב ל"מספר שלמות מוסדית" (12 שבטי ישראל, 12 שליחים, 12 חודשי השנה). ה-13 הוא מה שמערער את הסדר הקיים. אולי לכן הוא הודר?

הרונה 13, המכונה איווז Eiwaz, מסמנת את האמצע בפוטארק העתיק (הא"ב הנורדי העתיק שהוא מערכת קסומה של 24 סימנים). הרון ה-13 הוא נקודת המעבר. סיימנו 12 ויש לנו עוד 12.
זוהי נקודת המפנה במסע הרונים, נקודת האיזון בין חושך לאור. מייצגת את שלב הטרנספורמציה במסע שלנו.

במהלך תהליך התנצרות כפוי של שבטים קדם נוצריים באירופה, דמויות אלוהיות נשיות ובראשן פריגה (אלוהות נשית) הושלכו ממעמדן והוצגו כמכשפות, מתוך רצון לשלוט במרחבי הידע והפולחן. לאט לאט החלו לטפטף שהאלה יוצרת קשר עם 11 מכשפות נוספות, והן יוצרות קשר עם השטן (ביחד 13), ביחד הם עושים מעשים פולחניים ושטניים ביחד.

במשך מאות רבות בסקנדינביה, יום שישי היה ידוע בכינויו "שבת המכשפות".

בקלפי הטארו, הקלף ה־13 הוא קלף המוות. ובמערב יש פחד עצום מהמוות, מהשינוי ומהלא-נודע שהוא מסמל.