סיפורים ואגדות רבות נקשרו סביב הפיות. ולא תמיד סיפורי קסם מתוק. בסיפורים של פעם הן מייצגות גם פולקלור מרושע, וזאת מכיוון שפחדו מהפיות, שעלולות להיות גם שובבות, בצורה שעשויה להחוות כלא נעימה ואפילו אכזרית.
יוחסו להם החלפה של תינוקות (על מיתוס זה מבוסס הספר ילדת הגבעות) ושאם הן מתאהבות בבני אדם, הן לא משחררות אותם, שהן גורמות לאנשים לאבד את דרכם, ועוד קסמים מסוג זה.

הראייה של הפיות כמתוקות ושבריריות, הן תוצאה של הספרות הרומנטית הויקטוריאנית.

במקור, כמו הרבה יצורים מיתיים אחרים, הפיות הן למעשה כוחות טבע , שייחסו להם הסבר לכל מיני תופעות לא ברורות. במקרה של הפיות לא מדובר בכוחות טבע אדירים, אלא ברוחות טבע בעלות תפקיד מסוים.

קראו להם בעבר (פיות ופאונים) גם “האנשים הטובים” או “אנשים קטנים טובים” לא בגלל שזה מה שחשבו עליהם, אלא כי פחדו להעליב אותם ובגלל האמונה שיכול להגרם נזק רב למעליב.

האגדה מספרת כי טואטה דה דנן (אבות אבותיהם של האירלנדים) שנעלמו במלחמתם האחרונה אל מתחת לאדמה, הם למעשה אנשי הפיות. 

כמה קבוצות מיסטיות של הנצרות האמינו שהפיות הן סוג של מלאך שהורד בדרגה, והובא לעמדה של פחות כוח על פני כדור הארץ, בעוד קבוצות אחרות האמינו שפיות אינן מלאכיות בטבען כלל, אלא בכלל דמוניות במקורן.

בכמה מיתוסים סקנדינביים, הפיות מחולקות לשתי קבוצות של אור וחושך – כאשר כל סוג חי בממלכה רוחנית שונה, אך שניהם נחשבים לרוחות ממקור לא ידוע או קדמון.

במיתולוגיה הרומית, לעתים קרובות אנו רואים בפיות מעין רוח-בית, כאלו התופסות את התפקיד כשומרת הבית.

בתרבויות וזמנים שחששו מהפיות, השתמשו בפרסת סוסים להגנה מפניהן. תלייה פרסות סוס על הדלת, שמהווה סימן למזל טוב, היא במקור שימוש בברזל כדי למנוע מפיות להיכנס לבית.
כאשר החלק העגול של הפרסה הוא כלפי מעלה, זה לשמירה, וכאשר החלק העגול של הפרסה הוא כלפי מטה זה למזל. (שהמזל לא יברח)

בעבר השתמשו במלח או במי מלח כדי לבדוק האם מישהו הוא פיה או שד, וייתכן שהמנהג של לתת לחם ומלח לאורח נובע בחלקו מהבדיקה הזו.

לגבי תחושת הקסם והמתיקות שלהן, יתכן וקיים בלבול לגבי הפיות, במחשבה שהן רוחות עצים. רוחות העץ הן דוות ולא פיות. הדוות לא מתרחקות מהעץ והן יציר קסם הנמצא בעץ, אך חלק נפרד ממנו.