בסתת - אלת ההגנה והחתולים

בסתת (Bastet) היא אחת הדמויות החשובות והמרתקות בפנתיאון המצרי. במקורה, היא נחשבה לאלת מלחמה עוצמתית עם ראש של אריה (בדומה לסחמט הלביאה), אך במהלך השנים דמותה עברה טרנספורמציה לאלה מגוננת ושלווה עם ראש של חתולה. מעבר זה מסמל שינוי תפיסתי במצרים העתיקה – מכוח פראי ולא מרוסן לכוח מגונן ואימהי.

בסתת הייתה מזוהה עם העיר בובסטיס (Bubastis), ששימשה מרכז פולחן מרכזי לכבודה. בעיר זו התפתחו חגיגות וטקסים לכבודה, והיא הפכה לאלת הבית, ההגנה, האימהות, והחתולים – חיות שנחשבו קדושות בזכות הקשר אליה.

דימויים אלו משקפים התפקידים הכפולים שלה: מצד אחד, מגינה עדינה, ומצד שני, לוחמת עוצמתית. החתול, סמל מרכזי בדמותה, ייצג במצרים חוכמה, אלגנטיות, וגם נחישות – תכונות המזוהות עם בסתת.
לעיתים היא מתוארת כבת זוגו של פת’ה (Ptah) אל היצירה, וכאמו של מאעהס (Maahes)  אל המלחמה.

הכלי המוכר ביותר שלה הוא הסיסטרום (Sistrum) , כלי נגינה קטן בצורת פרסה ששימש בטקסים וחגיגות שנערכו לכבודה, סמל לשמחה ולחיבור הרמוני.
הסיסטרום מזוהה גם עם אייזיס וחתור וכל אחת מהאלות השתמשה בו כסמל למה שהיא מייצגת.

בסתת כאלת ההגנה והבית

בסתת נחשבה לאלת ההגנה הביתית. המצרים הקדמונים האמינו שהיא מגינה על המשפחה מפני רוחות רעות ומפגעים חיצוניים, כמו מחלות ונחשים. קמעות עם דמותה היו נפוצים מאוד ונחשבו לאמצעי להבטחת ביטחון אישי ומשפחתי.
היא גם שימשה כסמל לאימהות והגנה על ילדים, ובכך הפכה לאלה שכל משפחה מצרית רצתה בקרבתה. נשים רבות פנו אליה בתפילות ובטקסים הקשורים ללידה ולשמירה על בריאות הילדים.

פולחנים וטקסים לכבוד בסתת

פולחנים לכבודה של בסתת היו מפוארים, במיוחד בעיר בובסטיס. הפסטיבלים לכבודה התמקדו באווירה של שמחה, אחדות והגנה. הפסטיבל המפורסם ביותר עבור בסתת נקרא חג בובסטיס  (Festival of Bubastis), והוא נחגג בעיר בובסטיס, שהייתה המרכז הפולחני שלה.

מאפיינים של חג בובסטיס:

שמחה וחגיגיות: הפסטיבל נחשב לאחד האירועים השמחים והעליזים ביותר במצרים העתיקה.

מוזיקה וריקודים: החוגגים נהגו לשיר, לנגן בסיסטרום (Sistrum) ולהשתתף בריקודים טקסיים.

תהלוכות על הנילוס: החוגגים היו מפליגים בסירות על הנילוס בדרכם לבובסטיס, כשהם שרים ומנגנים.

הקרבת מנחות: במקדשים הוקדשו לה מנחות של קטורת, אוכל ומשקאות.

חתולים כמרכז הפולחן: חתולים, שקשורים ישירות לבסתת, היו סמל מרכזי בחגיגות.

הטקסים נועדו לא רק לכבד אותה אלא גם להבטיח את המשך הגנתה על המשפחה והקהילה.

החגיגות לכבודה של בסתת לא התמקדו בהיבטים פראיים או הרסניים, כמו במקרה של סחמט, אלא בהיבטים של הרמוניה, הגנה, ושמירה על הבית והמשפחה.

עינו של רא

בסתת לעיתים תוארה כ”עינו של רא”, תפקיד שמשמעותו שליחת כוחו של רא להגן על הסדר הקוסמי.
רגע… לא הזכרנו את זה כבר בהקשר של סחמט?

במיתולוגיה המצרית, תפקידים ואפיונים של אלים ואלות לעיתים חופפים, ואלות מסוימות קיבלו תכונות דומות או משותפות. לכן, גם סחמט וגם בסתת נחשבות במקרים מסוימים ל”עינו של רא”, אך יש הבדל באופי הפעולה שלהן:

סחמט: הרס וענישה.

בסתת: הגנה ושמירה.

חתור: שילוב של אהבה והגנה. (חתור היא אלה עם קרני פרה, ופרה היא סמל של הזנה והגנה. עוד נגיע אליה…)

עינו של רא הוא תואר חשוב במיתולוגיה המצרית, אבל הוא לא שייך לאלה אחת בלבד. זהו תפקיד מטפורי, והיו כמה אלות שזכו בתואר הזה בזמנים שונים או בהקשרים שונים, כולל סחמט, בסתת, וגם חתור.

“עינו של רא” היא ייצוג של כוח ההגנה והנקמה של רא, אל השמש. מדובר בכוח נשי הרסני שמגן על הסדר הקוסמי ומבצע את פקודותיו של רא. זהו כוח עוצמתי אבל לעיתים נדרש לרסן אותו כדי שלא יהפוך להרסני מדי.


קשרי האלות לתפקיד “עינו של רא”:

בשלושתן יש קווי דמיון משמעותיים, והן נחשבות לעיתים להתגלמויות שונות של אותה אנרגיה נשית, שהיא כוחו של רא – אל השמש.


שלושתן כבנותיו של רא

במיתולוגיה המצרית, רא נחשב למקור כוחם של אלי הפנתיאון, ולעיתים מתואר כאביהן של אלות רבות. סחמט, בסתת וחתור נתפסות כבנותיו של רא בהיבטים שונים:

סחמט – מייצגת את הזעם, הכוח ההרסני והקטלני של רא. היא נשלחת כעונש לאנושות כדי להחזיר את הסדר הקוסמי.

בסתת- מגלמת את ההגנה האימהית, האיזון והשמירה. היא מבטאת את הצד הרך יותר של עינו של רא.

חתור- מסמלת אהבה, שמחה ופוריות, תוך שהיא שומרת גם על הכוח המגן של רא.


שלוש פנים של אותה אנרגיה נשית

במיתוסים מסוימים, שלושת האלות נתפסות כהיבטים שונים של אותה ישות נשית, המחוברת לכוחו של רא. כל אחת מגלמת צד אחר של כוח נשי, והן משולבות לעיתים בתפיסות מעגליות:

חתור: ההיבט המעניק חיים ומזין.

סחמט: ההיבט ההרסני, שמסמל את סוף מחזור החיים או את הזעם שמגן על הבריאה.

בסתת:  ההיבט המאזן, המשלב הגנה רכה ושקט פנימי.


מה המשמעות של התפיסה הזו
?

הרעיון שהן בעצם שלוש פנים של כוח אחד מלמד אותנו על התפיסה המצרית של איזון ככוח מרכזי:

ההרס אינו עומד בפני עצמו; הוא חלק ממחזור חיים שבו ההרס מביא צמיחה.

כל כוח, גם אם הוא חזק ופראי כמו סחמט, זקוק לאיזון שמיוצג דרך הדמויות האחרות, כמו בסתת וחתור.

בואו נסבך עוד קצת את העניינים...

ישנם חוקרים המאמינים כי בסתת וסחמט היו במקור דמות אחת שהתפצלה לשתי אלות נפרדות בתהליך התפתחות המיתולוגיה המצרית. ההשערה הזו מבוססת על כמה נקודות היסטוריות ומיתולוגיות.

בסתת וסחמט היו מזוהות עם ראש אריה בתקופות קדומות, ושתיהן נתפסו כאלות לוחמניות עם עוצמה פראית, מגוננות על המלך והעם.

שתיהן נחשבו ל”עינו של רא” בתפקידים שונים – סחמט בהיבט ההרסני והפראי, ובסתת בהיבט המרגיע והמגונן.

שתיהן היו קשורות לכוחות שמשיים, עם חיבור לרא ולעוצמה של חום ואש.

במקומות מסוימים במצרים היו פולחנים שנראה כי כיבדו את שתי האלות יחד, מה שמחזק את ההשערה שהן נבעו מאותו מקור.

התפצלות לדמויות נפרדות

בתהליך התפתחות המיתולוגיה המצרית, ייתכן שהדמות המקורית עם ראש האריה עברה פיצול תפקודי: סחמט המשיכה לגלם את ההיבט ההרסני והלוחמני, בעוד בסתת התפתחה לכיוון רך ומאוזן יותר, תוך מעבר לראש חתול שמסמל הגנה, חמלה והרמוניה.

שינוי זה כנראה קרה כתוצאה מצרכים חברתיים, פוליטיים ודתיים, בתקופות מאוחרות יותר, עם שגשוג ויציבות במצרים, היה צורך באלות שמייצגות סדר ורוגע יותר מאשר הרס ומלחמה.

אז, האם הן היו אותה אלה?

לא ניתן לקבוע בוודאות, אך סביר מאוד להניח שבשלבים מוקדמים של המיתולוגיה המצרית, בסתת וסחמט נבעו מאותו שורש מיתולוגי. התפצלותן לשתי אלות נפרדות היא תהליך טבעי בתרבות עשירה כמו מצרים, שבה אלים קיבלו תפקידים שונים בהתאם לצורכי הזמן והחברה, בדומה גם למיתולוגיות אחרות.

החתול כסמל בתרבות המצרית

חתולים היו קדושים במצרים העתיקה והיו קשורים ישירות לבסתת. הם נחשבו לחיות מגינות, במיוחד מפני נחשים ומזיקים, ונתפסו כסמל לחוכמה ולהגנה.
בבתי מגורים במצרים גידלו חתולים לא רק כשותפים אלא גם כקמע חי שמביא ברכה והגנה לבית. על פגיעה בחתול הוטלו עונשים חמורים, ולפי המסורת, כאשר חתול נפטר, בני הבית התאבלו עליו כאילו היה בן משפחה.

עבודה מאגית עם בסתת

בעולם המאגיה המודרנית, בסתת מזוהה עם הגנה, רוגע ושליטה באנרגיות שליליות. עבודה מאגית איתה כוללת לעיתים מדיטציות בהשראת דמות החתול, שימוש בקמעות להגנה וטיהור, וטקסים שמטרתם חיזוק תחושת הביטחון.
דמותה מאפשרת חיבור לכוחות ההגנה והרכות שבתוכנו, והיא משמשת מדריכה רוחנית שמזכירה לנו את חשיבות האיזון בין עוצמה פנימית לשלווה.

מדיטציה קצרה עם בסתת למציאת שלווה נוכחת

מצאי מקום שקט שבו אפשר לשבת או לשכב בנוחות. הדליקי נר או קטורת שמסמלים עבורך רוגע וחיבור. אם אפשרי לך הניחי לידך דמות חתול, או חפץ שמחבר אותך לאנרגיה של בסתת. (זה יכול להיות גם קלף או סמל כלשהו…)