בעולם המודרני, החרדה מקבלת ממד חדש, המוזן מהשטף הבלתי פוסק של מידע והתרחשויות. המדיה הדיגיטלית, שנראתה בתחילה כמקור לקשר ולהתעדכנות, הפכה במהרה למקור עמוס שמציף את התודעה בגלי חדשות, דימויים, וחוויות שאינן מרפות.

חשיפת היתר לחדשות ולמדיה החברתית יוצרת תחושת דחיפות תמידית, כאילו יש צורך מתמיד להישאר מעודכנים, לדעת, להגיב. בכל רגע מתרחשים אירועים עליהם אינכם יכולים להשפיע, אך הם חודרים ישירות אל תודעתכם, מטלטלים את שיווי המשקל הפנימי. החוויה הזו מחדירה חרדה לא רק אל האדם הבודד אלא גם אל המרחב הקולקטיבי- תחושת אי שקט כללית שנטמעת בתוך התודעה הקולקטיבית.

ככל שהמוח נחשף לעוד ועוד עדכונים ולצורך להגיב, הוא מתקשה למצוא מנוחה, כאילו הזמן עצמו נעשה מקוטע. גם תחושת השייכות נהיית חמקמקה. המדיה החברתית מציגה חיי אחרים דרך מסכים מסוננים, ומטפחת השוואות ודימויים לא מציאותיים, אשר מגבירים את חוסר הביטחון.

כדי להחזיר את תחושת השקט, עליכם לבחור את הקצב שלכם, לסנן את המידע שאתם צורכים, ולשחרר את הצורך לדעת הכל בכל רגע. במקום להיות מוצפים בגלים של חוץ, בחרו להקשיב לקול הפנימי, קול שמוביל אתכם להרפות מהרעשים ולמצוא מחדש את מקומכם בתוך התמונה הרחבה.

בעידן שבו המדיה נוכחת בכל רגע ורגע, חשוב לזכור שהחדשות הן רק צליל אחד מתוך מנגינה שלמה. מה שמוצג בפניכם הוא חלק קטן מתוך התמונה הגדולה, ורבים הפרטים הנסתרים, אלו שאינם מוקרנים על המסכים שלכם.
המציאות מורכבת יותר, עמוקה ומלאה ברבדים שחומקים מהעין, וחלקם כלל אינם נגישים דרך התקשורת.

כל ידיעה שמגיעה אליכם היא רק זווית אחת, מסוננת ומעוצבת, ולעיתים מכוונת בהתאם לאינטרסים גלויים ונסתרים. כשלומדים להבחין בכך, מתעורר הצורך להרחיב את הפרספקטיבה ולהקשיב גם למקורות אחרים, לא רק למידע שמגיע מבחוץ אלא גם לאינטואיציה הפנימית שלכם, הקול האישי והבלתי תלוי שמבקש לראות מעבר.

הזמנה זו היא להתחבר לשקט שבפנים, לחוכמה עתיקה ולזכרון הפנימי, מתוך ידיעה שהאמת המלאה אינה בכותרות. כך מתעוררת הבחנה עמוקה, היכולת לראות שהאמת המלאה היא תמהיל של מה שנאמר ומה שנשאר סמוי, ושהיא מתגלית רק כאשר מרחיבים את המבט אל מעבר למסכים.

ואם נדבר על אמת, האמת היא מרחב רב-ממדי, חוויה חמקמקה שמתגלמת בצורה שונה לכל אדם ולכל רגע. כבני אדם, אתם פוסעים בנתיב שמגלה לכם חלקים מהאמת בהדרגה, כמו צעידה בשביל נעלם שבו כל צעד חושף משהו נוסף, ועדיין מסתיר רבדים אחרים. האמת המלאה, במובן מסוים, היא אינסופית וגדולה מהיכולת האנושית לקלוט. היא מכילה את כל הזוויות, כל נקודות המבט, כל מה שהוסתר וכל מה שנגלה – תודעה אחת גדולה ומלאת פרטים, שאתם רואים ממנה רק רסיסים.

אם נבקש לצמצם דוגמא לחייכם הפרטיים, כבני אדם, אתם חווים את האמת על עצמכם כמסע רצוף של גילוי. לעיתים, כשאתם מתבוננים לאחור, מתגלה לכם פתאום מדוע פעלתם כפי שפעלתם, למה הרגשתם כפי שהרגשתם, אך האמת הזו משתנה עם הזמן, מתרחבת עם כל חוויה נוספת. כשאתם לומדים להכיר באמת הפנימית שלכם, היא חושפת אתכם לאפשרות להתפתח, לצמוח ולהתקרב אל חלקים נוספים בתוככם, אבל תמיד תישאר בה מידה של מסתורי, ותכנים שלעולם לא תוכלו לגעת בהם או לדעת אותם.

כך גם במקרו. אינכם יכולים להבין את כל ההתרחשויות בעולם בבת אחת, וגם לא לחשוף את כל שכבות האמת המורכבות שמהן מורכבת המציאות שלכם. האמת, ברמה הקולקטיבית, מתבהרת בהדרגה, עם הזמן ועם האירועים שחושפים עוד חלק ועוד רובד מתמונה רחבה יותר. כל רסיס אמת שמתגלה, כל אירוע שמעלה שאלות ומוביל להתבוננות, הוא חלק מהמסע של החברה כולה. כל רגע שבו מתקרבים להבנת האמת, גם אם היא חלקית ומתפתחת- הוא צעד נוסף בהיזכרות קולקטיבית, בגילוי המהות העמוקה של האנושות ובשאיפה למציאות שבה האמת נחשפת יותר ויותר, גם אם אינה מוחלטת או מלאה.