את'מה- אחד מכלי המכשפה
לכבוד הגעתו של האת’מה החדש שלי, התיישבתי לכתוב מאמר בנושא.
האת’מה הוא פגיון מכשפות דו צדדי, בעל 2 להבים (לא חדים) המשמש ככלי להכוונת אנרגיה, ופעמים רבות נמצא אותו במרחב הטקסי.
האת’מה משמש לחיתוך סמלי של אנרגיה (כמו ניתוק קשרים אנרגטיים), ציור סמלים באוויר, סגירה ופתיחת מעגל טקסי, ובכלל להכוונת האנרגיה. הלהבים שכאמור אינם חדים, רק מדגישים שהחיתוך אינו במימד הפיזי.
את השם athame ניתן להגות בכמה אופנים: את’מה, את’ם, אתמיי.
המילה את’מה הוזכרה לראשונה ע”י ג’רלנד גרדנר מייסד הוויקה (1954), אולם ידוע כי היה שימוש עוד הרבה קודם לכן, בסכין טקסית בשם ארת’ם המוזכרת במפתח שלמה, טקסט מאגי מהמאה ה16. גם לו יש מקורות מוקדמים יותר, כפי הנראה מארת’בוס- המילה הלטינית מימי הביניים לסכין קטנה.
שימוש בפגיון נעשה גם על ידי המסדר ההרמטי שחר הזהב .
ישנן מסורות שבהם האת’מה משמשת לדברים נוספים, כמו חיתוך עשבים, גילוף נרות או חריטת סיגילים על הנר ולכן הלהב צריך להיות חד יותר. (בוויקה למשל, לחיתוך של עשבים וצמחים משתמשים בבולין– סכין קטנה עם להב אחד המשמש לחיתוך)
האת’מה מקושרת לרוב לאלמנט האוויר (מזרח) אולם יש פרקטיקות המחשיבות אותו ליסוד אש.
כמו כן, למסורות שונות של תרגול, יש קווים מנחים באשר לאורך הלהב, חומר הידית, צבע הידית וכד’.
קישור האת’מה ליסוד האוויר, שואב מהסמליות של מערכות אזוטריות מוקדמות יותר לוויקה, כמו מסדר שחר הזהב. הלהב מקושר לאינטלקט ולתחום האוויר, והאת’מה חותכת בתנועותיה את האוויר.
אלה שמקשרים את האת’מה עם יסוד עם אש, רואים אותה כמפעילת טרנספורמציה הקשורה באש.
ההמלצה היא ללכת עם האסוציאציה שעולה לך, הן מבחינת צורת העבודה והן מבחינת האלמנטים החיצוניים של האת’מה.
מבחינת כלים מהסוג “החותך”, מלבד האת’מה והבולין (שאינה נחשבת לכלי טקסי), יש גם את החרב הטקסית, ולכל אחד מהם פונקציה שונה.
האת’מה עובדת עם האנרגיה במרחב ומניעה אותה, והחרב משמשת להגנה, לאיזון וכמתווכת את כוח המילה ובכלל בין העולמות.
כעיקרון, ניתן להשתמש גם בכל סכין לא חדה לצורך חיתוך אנרגיה, או בפותחן מכתבים. במידה ותחליטו לעשות בהם שימוש, הקדישו אותם למטרה זו ואל תחזירו למטבח… כלי קסם מקדשים ככאלו, והם משמשים רק לעבודת מג’יק.
כאשר האת’מה לא בשימוש, רצוי לעטוף אותו בבד, ממש כשם שלא נזרוק למגירה חבילת קלפים פתוחה, או רונים או כל דבר אחר.
בכל מקרה, אין לגעת ללא רשות באת’מה של אחר, ובעיניי בכלל רצוי לא לגעת, שכן הדבר מפר את הקשר שנוצר בין החפץ הטקסי לבעליו.
כלים עם תודעה
את האת’מה כמו כל חפץ טקסי איתו עובדים, יש לקדש לפני שמשתמשים בה. התהליך הזה יוצר קשר מטפיזי בינה לבעלים החדשים.
אני רוצה לציין, שכלי הוא רק כלי, עד שאנחנו מתחילות לעבוד איתו ולהחיות אותו (אלא אם קיבלנו אותו יד שנייה וכבר נעשה בו שימוש טקסי כזה או אחר).
תגידו ובצדק שכל כלי יכול לשמש למעשה ל… כל דבר שנחליט במרחב הקסם שלנו, וגם זה נכון, אלא שבבחירה שלנו להשתמש בכלים שבצורה האנרגטית שלהם נעשה כבר שימוש בעבר, אם במסדרים שונים, בפרקטיקות שונות, או ע”י מכשפות סוליטריות, אנחנו נתחבר ביתר קלות למבנה האנרגטי שכבר קיים סביבם, בגלל השורשים ההיסטוריים שלהם, ממש בדומה למיתוסים ומבנים תודעתיים אחרים.
מעבר לכך, גם המעטפת החיצונית של הכלי, מסייעת להגדיר את סוג הכוח והתודעה שזורמים ממנו.
בסופו של דבר, בתוך מרחב העבודה הקסום, הכלים השונים שקודשו על ידינו למטרה מסוימת, כלים שאיתם נעבוד שוב ושוב, וע”י כך גם נחזק את החיבור ביננו ואת יכולת העבודה איתם, וגם נגביר את התדר שלהם ונחזק את ה”תבנית” שלהם ככלי קסום, אזי הם ישמשו אותנו לא כאביזרים במרחב הטקסי, אלא כבעלי ברית.
למעשה, את כל כלי המכשפה הקסומים, ניתן לראות ולעבוד איתם בכמה רמות של תודעה, וכאשר הכלים האלו מפסיקים להיות אביזרים ותו לא במרחב הטקסי, הם מקבלים חיים והופכים ל’עוזרים’ עם תודעה.
