היא לא התחילה עכשיו – פשוט הסכמת להקשיב לה.

הצעקה הזו לא חדשה. היא הייתה שם הרבה זמן.
מתחת למילים, בתוך השקט המאולץ, בין השכבות שהעמדת כדי להמשיך להתקדם.

היא לא ביקשה לצרוח – רק להישמע.

ועכשיו, כשהקשבת לה, היא כבר לא צריכה לצעוק. 
היא פשוט מצביעה על מקום שמבקש שיכירו בו.

מה שצועק בך – לא רוצה להכאיב, רק להרגיש שיש לו מקום.