הוא לא נעלם. הוא רק חיכה שתסכימי לראות אותו.

זה לא כאב רעשני. הוא לא משתק, לא מרעיד את העולם.
הוא פשוט לא קיבל מקום.
לא הייתה לו שפה. לא היה לו אישור.
לא היה מישהו שאמר: "אני רואה".
אבל עכשיו – לא צריך עוד מישהו.
צריך רק אותך. שתסכימי להניח לו להיות.
בלי לרפא, בלי להבין, בלי להעלים.
רק לתת לו להיות.

לפעמים כל מה שהוא צריך, זה שתהיי שם. איתו.