[קלפי שער ההזכרות]

הגוף שזכר את הדרך

עוד לפני שהבנת לאן – הוא כבר התחיל לנוע.

הגוף שלך יודע.
גם כשאת לא יודעת להסביר, כשהלב עוד מפחד לזוז –
הגוף מרגיש.
הוא לא מחכה שתביני.
לא מבקש רשות.
הוא פשוט מראה לך את הדרך:
רעד קטן, נשימה, כיווץ, התרחבות-
רמזים דקים של אמת.

פעם אולי ראית בו רק כלי,
אבל עכשיו את נזכרת:
הוא לא רק בית – הוא מדריך שקט, עתיק.

לפעמים הדרך מתגלה רק כשאת מסכימה ללכת בה עם כל הגוף.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן