זו לא רק תשישות, זו הנשמה שמבקשת משהו אחר.

לפעמים את עייפה, לא כי עשית יותר מדי,
אלא כי עשית דברים שלא באמת מזינים אותך.

זו לא עייפות שרוצה שינה – זו עייפות שמבקשת הקשבה.
היא עולה כשההגנות שלך מתעייפות מלהחזיק אותך על אוטומט.
וכשהן נמסות – הכמיהה מתגלה.
לא כרעש. 
רק תחושת אמת רכה: את כמהה.

הכמיהה הייתה שם תמיד – רק חיכתה שתפסיקי להחזיק כל כך חזק.