האלה בריג'יד
בריג’יד הנעלה, הייתה אלה פגאנית ומקורותיה קלטיים. היא היתה אלה כל כך פופולארית עד שאומצה כקדושה נוצרית (ברייד הקדושה)
השם בריג’יד לקוח מהשורש הקלטי “בריג” שמשמעו נעלה. שמה הגאלי הקדום ביותר הוא Breo-Saighead, שפירושו כוח לוהט או חץ לוהט.
היא היתה בתו של הדגד’ה, אל האדמה (האל הטוב, “האדיר רב הדעת” ). ובואן, אלת הפריון. הם השתייכו לשבט אלים קדום, שנקרא טואטה דה דנן שתרגל קסמים. לאחר שאיבדו את האיים המסתוריים שלהם במערב, הם נסעו לאירלנד בעננים הערפיליים והתיישבו שם.
כשנולדה להבות יצאו מראשה, ודרכן הייתה מאוחדת עם הקוסמוס. כתינוקת, בריגיד שתתה חלב של פרה קדושה שהגיעה מעולם הרוחות.
בריג’יד הינה אחת האלות הבולטות באירלנד ונחשבה לאלת האביב, הפריון והחיים. היתה בקיאה בשירה ובחוכמת הנסתר. אחיותיה שגם נקראו בריג’יד קשורות לריפוי ולאומנות. מתייחסים לשלושתן כאל אלוהות אחת.
בריג’יד היא אלה מלאת סתירות. מצד אחד היא אלת ריפוי, פוריות ואמהות, אך גם של תשוקה ואש, וגם מים. כונתה לעיתים אלת הבארות. רבים מבארות אירלנד ונתיבי המים הוקדשו לה.
כאלת שמש, היא מגלמת את אלמנט האש ומתוארת בדרך כלל עם קרני אור או אש הבוקעות מראשה.
כפי הנראה כל התפקידים האלו רק משקפים את חשיבותה ועוצמתה.
עדויות עתיקות לפולחן שלה נמצאו ברחבי אירלנד, סיפורים ושירים רבים נכתבו עליה.
בריגיד הופיעה לעיתים קרובות כאלה אדומת שיער לבושה גלימה קורנת אור. היא מופיעה בעיקר בדמות עלמה או אם, מה שמחזק את ההשקפה כי אכן היתה אלה משולשת (בעלת היבט של עלמה, אם וזקנה )
הקשר של בריגיד לפוריות ואמהות כלל לא רק בני תמותה ואלים, אלא גם בעלי חיים, והיא נחשבת למגנת בעלי חיים.
בתמונות רבות נראה אותה מחזיקה בעל חיים בחיקה.
בריג’יד הגנה גם על בתי קברות ולכן נחשבת לאלת החיים והמוות, במובן של הגנה ושמירה על המתים.
הקשר שלה לריפוי ולחוכמה עשוי להיות היבטים שהועברו מאביה, הדגד’ה, שהיה אדון הקסם והמאגיה.
כל התכונות האלו רק מחזקות את ההשקפה כי היא אלה משולשת וכי היתה משמעותית מאוד בעלת תפקידים אלוהיים רבים.
יום חגה הוא ה-1 בפברואר- IMBOLC והוא אחד מהחגים הפגאניים הגדולים .
בריג’יד הקדושה בנצרות
הפולחן של בריג’יד היה נפוץ בקרב הקלטים באירלנד, ובאיים של סקוטלנד וגם של מערב אירופה. בין החמולות הלוחמות, בריג’יד היה נושא מאחד וקשר משותף. עם התפשטות הנצרות בארצות הקלטיות, הנצרות אימצה אותה לחיקה מאחר והיתה חלק בלתי נפרד מחייהם של הקלטיים, וכנראה לא צלחה דרכה של הנצרות לפוגג את השפעתה וחשיבותה. הפתרון היה ליצור גרסה שלה שתשתלב בדת הקתולית והאלה נאלצה לעבור שינוי.
המעבר מאלילה לקדושה אפשר לבריג’יד לשרוד בקרב המתנצרים.
בריג’יד הקדושה “נולדה” בסביבות 450 לספירה למשפחה פגאנית. משפחתה התנצרה בעזרתו של סנט פטריק, קדוש חשוב וידוע באירלנד, שנתן השראה לבריג’יד כילדה צעירה שהיתה בעלת מעלות יוצאות דופן של נדיבות וחמלה.
המלך זיהה את קדושתה ונתן לה חלקת אדמה בה בנתה כנסייה מתחת לעץ אלון. האלון היה מקודש לדרואידים (הכוהנים הקלטיים) ובמקדש הפנימי של הכנסייה הייתה להבה תמידית, סמל דתי של אמונת הדרואידים.
האש נשמרה באופן תמידי על ידי 20 נזירות מקהילתה לאחר מותה, עד שנת 1220 לספירה, אז האש כבתה.
על פי אותו סיפור, לבריג’יד הקדושה היו כוחות מיסטיים רבים, והיא עשתה ניסים גדולים וריפאה אינספור חולים. הסיפורים עליה התפשטו במהירות והפופולריות שלה גדלה עד שנקשרה לישו כאמו המאמצת. מיתוסים שונים תיארו אותה כמיילדת המטפלת שטיפלה במריה.
בריג’יד הקדושה מתה בשנת 523 לספירה.
הצלב של בריג’יד
ה-1 בפברואר הוא יום חג לאלה וגם לקדושה. כחלק מהחגיגות, יוצרים צלב (המשוייך לנצרות של בריג’יד הקדושה) צלב מקנים ( המשוייכים לבריג’יד האלה) ומכניסים אותם לבתיהם להגנה ומזל .
הצלב למעשה דומה מאוד לסמל של שבטים גרמאניים עתיקים שיוחסו לו משמעויות של חיים, הון וברכות.
הצלב של בריג’יד אם כן, מקיים גם היבט פגאני וגם היבט קתולי.
בחזרה לאלה
בריג’יד התחילה כאלה גדולה, עוצמתית, אהובה ובלתי נפרדת מהפעילות היומיומית של הקלטים. למרות שהכנסייה שכתבה את סיפורה, הם מעולם לא הצליחו להחליף את האלה לגמרי, ולהטמיע אותה לחלוטין בבריג’יד הקדושה.
עד היום מתקיימת עליה לרגל לבארות בריגי’ד באירלנד, שם המבקרים מגיעים בעיקר בין שעת הערביים לשחר. זהו הזמן ביום שבו הקלטים האמינו שהצעיף בין עולמות החיים והרוחות הוא הדק ביותר.
