הקשר המשפחתי של הורוס הוא מרכיב מכריע בסיפורו ובתפקידו במיתולוגיה המצרית, במיוחד בכל הנוגע להמשכיות, צדק ותחייה. הורוס הוא בנם של אוסיריס, אל החיים שלאחר המוות והתחייה, ואיזיס, אלת הקסם והרפואה, שנחשבת לאחת האלות החזקות והמכובדות ביותר במצרים העתיקה. הקשר המשפחתי הזה מעניק להורוס מעמד של אלוהות ייחודית שמגלמת ערכים של נאמנות, צדק ונקמה על עוול.

לאחר מותו של אוסיריס בידי אחיו סת, איזיס, אשתו המסורה, מחפשת את גופו, משיבה אותו לחיים באופן זמני באמצעות קסמיה, ומצליחה להרות את בנו, הורוס. לכן, הורוס נולד לאחר מות אביו, כשהוא נושא בתוכו את המשך מורשתו ואת המשימה להשיב את הסדר במצרים על כנו. הורוס גדל עם הידיעה שגורלו הוא לנקום את מות אביו ולהחזיר את הסדר לעולם.

בבגרותו, הורוס נלחם בסת במאבק ממושך ומורכב על ירושת השלטון במצרים. הקרב ביניהם נחשב לא רק למאבק אישי אלא גם לסמל לניצחון הסדר והצדק על הכאוס והפחד. בסופו של דבר, הורוס מנצח את סת ומשיב לעצמו את השלטון על מצרים, כפי שהיה אמור להיות מאז ומעולם, תוך שהוא מייצג את הניצחון של הסדר הקוסמי על הכאוס.

בסיום המאבק, לאחר שנפסק שהורוס הוא היורש החוקי לשלטון, סת לא הוגלה או נהרג אלא נשאר חלק מהפנתאון המצרי, אם כי בתפקיד משני ומפוקח יותר. מערכת היחסים עם סת לא הסתיימה בניתוק מוחלט, אלא בהבנה שהכאוס הוא חלק בלתי נמנע מהעולם, ויש למצוא דרכים לחיות עמו לצד הסדר. כך נוצר מאזן עדין בין הכוחות, שבו סת מייצג את הכוח ההרסני אך נותר בשליטת הורוס – סמל למורכבות החיים וההבנה שגם הכאוס משחק תפקיד בקיום.

עבור המצרים, הסיפור של המאבק בין הורוס לסת היה יותר מסיפור על ירושה. הוא סימל את המאבק התמידי בין כוחות של טוב ורע, סדר וכאוס, בחיי האדם ובעולם. המצרים ראו במאבק הזה מעין משל על החיים עצמם, שבהם כל אחד נדרש לשאוף לסדר ולצדק גם אל מול כוחות של חוסר וודאות ופחד. ניצחונו של הורוס היווה סמל לכך שצדק וסדר יגברו, אך רק לאחר עמידה איתנה והתמדה.

סיפור המאבק בין הורוס לסת הפך לפאר היצירה של המיתולוגיה המצרית כיוון שהוא מתאר לא רק את חוויית השלטון והכוח, אלא גם את הדרך שבה על האדם והאלים להתמודד עם חוסר וודאות ולבסוף להשיב את האיזון.