האם הגדולה הקדומה

על פי עדויות ארכיאולוגיות, מיתולוגיות ואנתרופולוגיות, האלה הגדולה הייתה ככל הנראה האלוהות העיקרית שסגדו לה לאורך הים התיכון, באירופה, במזרח הקרוב, ברוב רוסיה, בצפון אפריקה, בהודו ואפילו בחלקים של סין בתקופת הנוודות לקטות. אלו היו חברות שוויוניות שלוות.

האלה הייתה האנשה של אנרגיות הרבייה של הטבע – לידה, מוות, פוריות ואמהות. היא הייתה אלת שמים קוסמית שיצרה הכל מעצמה והכילה גם תכונות נשיות וגם גבריות.
היא הייתה לידת המוות והלידה מחדש, אלה המחברת בין שמיים לארץ ופילגש של בעלי חיים.

האם הגדולה מעוקרת

בהתחלה האלה שלטה לבדה, אך פחות או יותר עם מעבר התרבות לחקלאית נייחת, היא נישאה לבנה או לאחיה. לאלו היו שמות שונים בתרבויות שונות-  תמוז, אוזיריס, בלדר, אטיס ובעל .
שינויים אלו התרחשו ככל שהחברה הפכה לפטריאכלית, תהליך שהונע על ידי גורמים סביבתיים וחומריים. ההתבססות על עבודת האדמה חייבה אותם להפוך לאלימים יותר. לא היתה עוד אפשרות לנדוד וללקט במקום אחר, אלא להאבק על טריטוריה.

מעמדה של האלה האם לדעוך, בתהליך ארוך. כמו כן, עם עליית הממלכות ה”גדולות”, היא נכנעה לפנתיאונים שלהם והתמזגה עם האלים שלהם. נאנסה או התחתנה, או חולקה לאלות שונות הנושאות חלקים שונים שלה, כפי הנראה על מנת להקטין את כוחה. 

מיתוסים חדשים נוצרו. האל הגברי נלחם באלה, הביס אותה והשתלט על כוחותיה כולל על יכולת הלידה.
לפעמים ההשתלטות הייתה דרמטית ולפעמים הדרגתית, כאשר האלה שמרה על כוחה אך שינתה את השקפתה כך שתתאים לחברה החדשה עם אוריינטציה פטריארכלית.
לעיתים האלה פשוט נדחקה ובמקומה הופיע אל בעל יכולת הולדה.

עדויות אנתרופולוגיות לאלה הגדולה בתקופות פרהיסטוריות, מוצאות כי תפקידים דתיים שהיו בעבר בבלעדיות נשית הפכו להיות מנוהלים על ידי גברים.
מסורות כמו לבוש פולחני, כוהנות, שירה, היו בעבר זכותן הבלעדית של נשים ואבדו.

עם עליית הנצרות, הרצון לאלוהות נשית, (אבל היא למעשה גברית) עולה כאמונה חזקה במריה הבתולה.

התחייה של האם הגדולה

ספרי רוחניות פמיניסטית החל משנות ה70 אימצו בשמחה את הייצוג של האם הגדולה ובעקבותיהן נוצרו תנועות שונות הקושרות עצמן באלוהות נשית. מעתה אקרא לה אלהות.
אלהות רחומה, חמה מכילה ומזינה, אלהות הפועלת במקצבי החיים הטבעיים, אלהות מחזורית שיש לה פעימה, בדיוק כפי שהרחם פועמת.

זוהי רוחניות המאפשרת לנשים לקחת חלק פעיל באלהות, רוחניות שאינה מדירה אותן ממהשתתפות מלאה ושווה בכל האספקטים של דת, רוחניות וקסם. יתרה מזו- אלהות שרואה בהן כאלה. 

צמחו דתות אקו פמיניסטיות, בהן הטבע הוא חלק מהותי מההוויה הנשית- אמא אדמה, אמא גאיה, פצ’אמאמה .

מסורות כישוף שונות התווספו להחייאה של האם הגדולה ונולדו תנועות פגאניות מודרניות הקשורות לפולחן האלה.
ישנן תנועות המדגישות את האם בלבד, תנועות הרואות באלות שונות ייצוג שלה, או כאלו שמקבלות גם את האל דוגמת Wicca. תנועות המקבלות רק נשים או כאלו המכניסות גם גברים לשורותיהן.