שבי בנוחות מול האש. הסתכלי בלהבה. אפשרי למבט שלך להתרכך, כאילו את מתמסרת לאש שתדבר דרכך.

נשמי עמוק כמה פעמים, והרגישי את החום שנמצא בגופך- בבטן, בלב, בידיים. הפני במיוחד את תשומת הלב אל מרכז היצירה שלך, ממש מתחת לטבור- צ’קרת המין,  זהו מרחב החיים, המקום שבו נוצרים רעיונות, תשוקות, ותנועות חדשות.
שימי לב אם קיימת שם תחושת חמימות, זרימה, או התעוררות עדינה.
מהמרכז הזה, העלי את המודעות אל מרכז השמש הפנימית שלך- הסולאר פלקסוס, האזור שבין הסרעפת לחזה.
הרגישי את האנרגיה כאן כאש קטנה שבוערת בתוכך. בעדינות, אפשרי לה להתפשט אל הלב, אל הגפיים, אל קצות האצבעות.
תני לאנרגיה הזו לנוע, להאיר, ולעורר בך כוח, חיות ורצון.

כתיבה: כתבי על הדף כל מה שאת מרגישה שמכביד עלייך, שמיותר, שכבר אינך רוצה לשאת: אמונה, הרגל, פחד, כאב, דפוס, אדם, מצב…
כתבי בלי לסנן, כמו שיחה כנה עם הלהבה.

אש: קראי את מה שכתבת בלב או בלחש. ואז, קפלי את הדף.
אמרי :
“אני משחררת את מה שכבר לא משרת אותי. אני נותנת לאש לזקק אותי, לנקות ממני את המכביד, המיותר, הכבד. תודה למה שהיה. שלום למה שחלף.”

שרפי את הדף בלהבת הנר או המדורה. צפי בו נשרף עד תום, עד שנשאר רק אפר.
הניחי את האפר בקערה, או פזרי אותו באדמה כפעולה של השבה לאמא אדמה.

אנרגיה חדשה: הניחי יד על הלב, עצמי עיניים והעלי בתוכך שוב את אותה אש פנימית שבערה בתוכך מקודם- שקטה, צלולה, חמה.

אמרי לעצמך:
“אני חוזרת הביתה לעצמי. אני מחזירה את האנרגיה שלי. אני לוקחת איתי רק את מה שחי, צלול ונכון”

לסיום: שתי מים, רקדי עם כל הגוף, הניעי את כולו (מוסיקה קצבית, חושנית תעבוד כאן נהדר) וכתבי כמה מילים כדי לעגן את השינוי.