על סיפורי מיתולוגיה וההבדל בין פנתאונים שונים
עוד כשהייתי ילדה, המיתולוגיות השונות ריתקו אותי. הייתי בולעת ספרים, שוקעת לתוך הסיפורים הגדולים מהחיים- אלים, גיבורים, תככים ומאבקים, קסם ואופל, חיים ומוות. כבר אז הבנתי שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק מרק סיפורי הרפתקאות. אלה לא סתם סיפורים… יש בהם חוכמה וידע שאפשר ללמוד מהם הרבה על העולם שלנו.
במיתולוגיה יש גם סדר וגם כאוס, גם יופי וגם כיעור, ודרך המאבקים האלה אנחנו מבינים את הכוחות שפועלים סביבנו. למשל, סיפור של סדר מול כאוס זה לא רק על מאבק מקומי בין טוב לרע. הוא ממחיש את הצורך באיזון בין יציבות לשינוי, בין בנייה להרס.
ועוד עובדה מעניינת – בכל מיתולוגיה, בכל תרבות, רואים את אותם הרעיונות, את אותם הקרבות הנפשיים והכוחות הפנימיים שחוזרים על עצמם. כל תרבות מספרת את הסיפורים שלה, עם גיבורים משלה ודרכי התמודדות שונות, אבל אם מתבוננים לעומק, רואים שהכול עוסק באותם נושאים מהותיים. הסיפורים האלה, מכל מקום וזמן, מגלים לנו שהחוויות האנושיות הן אוניברסליות, הקונפליקט בין טוב ורע, הסדר והכאוס, הכאב והריפוי. כל מיתולוגיה היא דרך אחרת להבין את עצמנו, אבל בסוף הכול מתחבר לידע אחד, למוסר אחד ולחיפוש אחר משמעות.(לא סתם הסלוגן שלי הוא – כל הדרכים מובילות אל האחד. מילדות התמה הזו מלווה אותי)
למה בכלל אני כותבת עליהם באתר של מאגיה?
האלים במיתולוגיות השונות מייצגים כוחות טבע, מסמלים עקרונות פסיכולוגיים עמוקים, מה שמעורר חיבור מיוחד עם כל אחד מהם גם בעבודה מאגית. כשאנו ניגשים לעבודה מאגית עם דמויות מיתולוגיות, אנו בעצם מתחברים לכוחות או תכונות שאותם האלים מסמלים. כך, האלים לא נתפסים רק כדמויות מיסטיות, אלא ככלים דרכם אפשר להעמיק לתוך נפש האדם ולעורר בתוכנו איכויות מסוימות.
בין אם נסתכל עליהם כארכיטיפים או אלוהויות, יש מה לעבוד איתם.
לדוגמה, עבודה עם דמות כמו סחמט המצרית, אלת המלחמה והריפוי, יכולה לסייע בהתחברות לכוחות של ריפוי ושחרור כעסים פנימיים.
סחמט בעבודה מאגית, יכולה לסייע לאנשים שמבקשים לשחרר כעסים, למצוא את האיזון הפנימי ולזכות בהגנה חזקה. ניתן לקרוא לאנרגיה הזו כשמבקשים לנקות אנרגיות שליליות ולשחרר כאב שנצבר לאורך זמן. היא מתאימה לאנשים שמתמודדים עם מצבי כעס מודחקים, אכזבות ותסכולים. סחמט מביאה עמה גם כוחות של הגנה ושמירה על הגבולות האישיים. היא נחשבת לאלה שתורמת לתחושת מוגנות.
אם נסתכל במיתולוגיה הקלטית, דמותה של האלה מוריגן היא דוגמה נפלאה לעבודה מאגית שמחוברת לכוחות פסיכולוגיים. מוריגן נחשבת לאלת המלחמה, הנבואה והשינוי, והיא מסמלת את הכוחות האפלים של החיים- את מה שמעבר, את הכוח לשנות ולהשתנות, וגם את האומץ לעמוד מול הלא נודע.
כאשר עובדים עם דמותה של מוריגן בעבודה מאגית, ניתן להעמיק לכוחות הפנימיים של נחישות ואומץ, ולעבוד עם כוחות שמביאים לסיום של מחזורים ישנים כדי לפנות מקום לחדש. עבודה איתה יכולה לעזור לאנשים להתחבר לרגשות הפחד והכאב בצורה שמאפשרת לעבור דרך אתגרים וטרנספורמציה אישית.
כל אל או אלה מהווים שער לאנרגיה ייחודית, ועבודה מאגית עוזרת למקד את הכוונות, ולעורר שינוי פנימי.
להכיר את האלים במיתולוגיה זה כמו להכיר את המפה של עולמות פנימיים ואתגרי החיים, מה שנותן כלים להבין טוב יותר את הכוחות שנמצאים סביבנו ובתוכנו.
מכיון שאני כותבת הרבה על אלים ואלות וסיפורי מיתולוגיה של המצרים, הקלטים והנורדים, אני אעשה קצת השוואה ביניהם.
הבדלים מרכזיים בין המיתולוגיות היוונית, המצרית, הקלטית והנורדית
מוקד המאבקים
- היוונית:
המאבקים מתמקדים במערכות יחסים בין האלים לבין בני האדם, במאבקי כוח ובתשוקות אנושיות. תככים, בגידות ואהבות דרמטיות הם חלק בלתי נפרד מהמיתוסים. דמויות כמו אודיסאוס, אכילס והרקולס מייצגות את הגיבור האנושי הנאבק בגורלו ובאלים. - המצרית:
המאבק מתרכז בשימור האיזון הקוסמי (מאע’ת). לדוגמה, המאבק בין הורוס לסט מסמל את המאבק בין סדר לכאוס. הסיפורים מדגישים את השאיפה לשמר יציבות ולהחזיר את הסדר לאחר שיבושו. - הקלטית:
במיתולוגיה הקלטית, המאבקים מתמקדים בתהליכי מעבר ובהתמודדויות עם עולמות אחרים- עולם הפיות (Otherworld), הרוחות והכוחות הטבעיים. דמויות כמו קוכולין נאבקות בכוחות על-טבעיים ואויבים שמייצגים אי-ודאות ושינוי. - הנורדית:
המאבקים עוסקים במאבק בין כוחות הסדר (האלים האסיריים) לבין כוחות הכאוס (הענקים). המיתולוגיה הנורדית מדגישה את הקרב האולטימטיבי- ראגנארוק, שבו הסדר והכאוס מתנגשים בצורה בלתי נמנעת.
קשר לעולם המתים ולעקרון הנצח
- היוונית:
העולם הבא, כמו ממלכת האדס, קיים אך אינו מרכזי כמו החיים הגשמיים. המוות נתפס כגזרה בלתי נמנעת, והשאיפה היא להשיג תהילה ונצחיות בזיכרון האנושי. - המצרית:
המצרים ראו בעולם המתים חלק אינטגרלי מהקיום. טקסי חניטה, ספר המתים, והשיפוט של הנשמה על ידי מאע’ת ואוזיריס הדגישו את חשיבות ההכנה לעולם הבא. - הקלטית:
הקלטים האמינו בעולם שמעבר (Otherworld), שבו הרוחות והנשמות ממשיכות להתקיים. העולם הזה לא נחשב סופי, אלא שלב נוסף במחזור הקיום. לעיתים קרובות, המעבר בין העולמות היה נתפס כמעשה טבעי ואף חיובי. - הנורדית:
העולם הבא אצל הנורדים מתפצל: ואלהלה לגיבורים שנפלו בקרב, והל לאלו שמתו מוות “רגיל”. הרעיון של ראגנארוק (קרב אחרית הימים) מבטא מחזוריות- חורבן שיביא עמו לידה מחדש של עולם חדש.
אופי האלים והיחסים עם בני האדם
- היוונית:
האלים אנושיים מאוד באופיים. הם מונעים מתשוקות, קנאה ותאווה, ולעיתים מתערבים ישירות בחיי בני האדם מתוך אינטרסים אישיים. - המצרית:
האלים הם כוחות קוסמיים, פחות אנושיים ויותר אוניברסליים. הם מייצגים עקרונות של צדק, איזון ונצחיות ופועלים מתוך אחריות לסדר הקוסמי. - הקלטית:
האלים הקלטיים, כמו דאגדה ובריג’יד, קשורים קשר הדוק לטבע ולמחזורי השנה. הם לעיתים נתפסים כמעין מדריכים או כוחות עליונים, אך גם מתמזגים עם עולמות הרוחות והפיות. - הנורדית:
האלים הנורדיים, כמו אודין, ת’ור ולוקי, מתוארים כבעלי עוצמה רבה אך גם חולשות. הם שותפים לגורל האנושי ומתמודדים עם סופיותם בראגנארוק, מה שמעניק להם אופי טראגי אך מעורר השראה.
המוטיב של הנצחיות מול המוטיב של ההרואיות
- היוונית:
הדגש על תהילה אישית וגבורת האדם בעולם הזה. המוות מסיים את הקיום, ולכן הערך העליון הוא להשאיר חותם. - המצרית:
מחזוריות החיים והמוות והנצחיות של הנשמה הן המרכז. המצרים שאפו לאיזון תמידי ולא לאידיאל של הישג אישי. - הקלטית:
התפיסה הקלטית משלבת בין מחזוריות לבין חיבור לעולם שמעבר, תוך מתן כבוד לכוחות הטבע. הגיבורים הקלטיים שואפים להתאחד עם הטבע ולנוע בין העולמות. - הנורדית:
הנורדים הדגישו את הקרב ההרואי מול גורל בלתי נמנע. למרות הידיעה על סופיותם, האלים והגיבורים נלחמים מתוך אומץ והקרבה עצמית.
אם כן, כל מיתולוגיה משקפת את התרבות שממנה צמחה ואת השקפת עולמה.
היוונית שמה דגש על אנושיות, רגשות ותשוקות.
המצרית מתמקדת באיזון, נצחיות וקשר לעולם הבא.
הקלטית שוזרת בין מחזוריות טבעית לחיבור עם עולמות אחרים.
הנורדית משלבת טרגדיה, אומץ והתמודדות עם סופיות ככוח מניע.
באופן זה, המיתולוגיות מעניקות לנו עדשה ייחודית להבין את תפיסות העולם של תרבויות שונות.
