ליאו לואי מרטלו

עבודה נוספת שהשפיעה על הסטרגריה היא של ליאו לואי מרטלו, שהזדהה בגלוי כמכשף. הוא כתב כמה ספרים העסוקים בכישוף כמו ‘דרכים מוזרות לכישוף’  (1972),  ‘קסם שחור, שטן וודו’  (1973),  ו’כישוף, הדת הישנה’  (1975) – שבו הוא מספר כיצד נחנך למסורת משפחתית זו. מרטלו מציג בעיקר פולחנים שהיו נהוגים בסיציליה.

התיאורים של מרטלו את המסורת הקסומה של משפחתו כקשורה לסודיות, שבועות דם, כבוד ונקמה התבסס במידה רבה על סטריאוטיפים שאנו מכירים מסרטים על הפשע האיטלקי המאורגן , אולם לא כסטריאוטיפ שלילי אלא ע”י קישורו למסורת חיובית של התנגדות איכרים לאדונים הרודים בהם ולסגידה לאלה.

רייבן גרימאסי

השפעה נוספת ומשמעותית על הסטרגריה הגיעה מרייבן גרימאסי, שנולד לתוך אחת השורות האחרונות של תורת כישוף איטלקית מסורתית שבעל פה, המועברת מדור לדור דרך המשפחה.  הוא השתייך למשפחה שתרגלה מסורות קסומות, כולל הסרת עין הרע, שמנים רפואיים, והגדת עתידות (קריאה בשמן זית בתוך מים).
היא כללה סדרה של תורות סודיות המוגבלות לבני משפחה, שהועברו רק לאלה במשפחה  שהיה להם יכולת ועניין מולד בקסם.
כמו במשפחות איטלקיות רבות, תפילות וטכניקות ריפוי היו סודיות, והועברו רק לבני משפחה.

בכתביו הוא אינו חושף לגמרי שיטות עממיות משפחתיות, מתוך כבוד להבטחתו שלא לחשוף את רזי המסורת מחוץ למשפחה. עם זאת, ברמה אחרת, גרימאסי רוצה לחלוק אותה עם העולם, כשהוא מודע לכך שהיבטים רבים של התרגול שנוצרו במערכת כפרית עתיקה לא מתאימים להיום.

לדוגמא הוא מתארת תרופה במקרה של עין הרע או מחלות אחרות. יש לשפשף את הגוף עם שומן מהחי ואז להשליך את השומן לים או לקבור אותו. הוא מציין כי הניאופגנים המודרניים  נגעלים מכך…. הם היו אומרים, “אני טבעוני; אני יכול להשתמש בברוקולי במקום? אני יכול להשתמש בטופו?. הרעיון של שפשוף בשר נא או שומן בכל הגוף אינו חלק מהאתוס של נאו פגאניים מודרניים שההיבט של קדושת הטבע מובילה אותו פעמים רבות להיות צמחוני”.

במקום להסתכן בחשיפת מסורת אשר, מחוץ להקשרה, אין בה היגיון רב ועלול בקלות להיות מובנת לא נכון, גרימאסי בחר במקום זאת להרחיב היבטים מסוימים של המסורת, ומרחיב אותה ע”י אלמנטים וויקאניים, כך שסטרגריה השפיעה על וויקה וגם הושפעה ממנה.

גרימאסי משתמש באלפבית האטרוסקי (עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם חבל טוסקנה),כמערכת סודית וקסומה של כתיבת סטרגה (כישוף).