תחות: שומר הידע וסודות היקום במצריים העתיקה

תחות, אל החוכמה, הכתיבה והמדעים במיתולוגיה המצרית, נחשב לדמות מפתח בפנתיאון המצרי. הוא מופיע לרוב בדמות אדם עם ראש של עוף האיביס (מגלן) ולעיתים רחוקות יותר גם בדמות בבון. שתי חיות המסמלות התבוננות, אינטליגנציה וידע עמוק. תחות זכה להערכה רבה בשל תרומתו לשימור הידע האנושי, המצאת הכתב ולימוד חוכמת המדעים, המתמטיקה והאסטרונומיה, אשר היו בעלי חשיבות רבה למצרים הקדמונים. כמי שמייצג את הסדר והאיזון הקוסמי, תחות שימש לא רק כאל החוכמה ושומר הידע, אלא גם כמתעד של הצדק, במיוחד בתהליך "שקילת הלב" טקס שיפוט הנשמה לאחר המוות.

רגע... תות' או תחות?

במקור, שמו של תחות נכתב במצרית עתיקה בצורה שונה, עם סימנים הירוגליפיים שמציינים את צליל השם שהיה כנראה קרוב ל-“דְג’חוּתי” (Djehuti) או “טְחוּתי”. עם הזמן, כשהשם עבר לתרבות היוונית, הוא עבר עיבוד ונכתב כ-Thoth  קרוב יותר לצליל המקורי אך בשינוי שמותאם ליוונית ולשפות אירופאיות אחרות.

בעברית, צליל ה-“th” התחלף באות ח’ כדי לנסות לדמות את הצליל הנוסף שהיה קיים בהגייה המצרית הקדומה. התוצאה הייתה השם “תחות”, שמעניק מקום גם לצליל המקורי וגם לעיבוד שעבר דרך היוונית.

ההגייה הנכונה בעברית היא תחות (עם ח’ המעניקה את הצליל העמוק יותר), אף כי יש כאלו שהוגים את השם גם כ”תות” עקב קרבתו לצורה האנגלית.

דמותו של תחות

תחות כאמור מתואר במיתולוגיה המצרית כאל עם ראש של איביס, עוף מים בעל מקור ארוך ומעוקל, ולעיתים גם כקוף בבון. שני הייצוגים האלה – האיביס והבבון – הם בעלי חיים המסמלים התבוננות, חוכמה ורוחניות עמוקה, המתקשרים באופן ישיר לתפקידיו הרוחניים והמדעיים של תחות.

האיביס, עוף המים, נתפס במצרים העתיקה כסמל של חוכמה ואינטואיציה. צורתו המרשימה של האיביס, ובמיוחד מקורו הארוך והמעוקל, מזכירים את האותיות והסימנים שבהם תחות עצמו השתמש, מכיוון שהוא היה אל הכתיבה וההמצאה של הכתב ההירוגליפי. האיביס נחשב לעוף החי קרוב למים ולביצות, מקומות ששימשו עבור המצרים כמקורות של התבוננות פנימית ורוחנית. במיתולוגיה המצרית, תחות כאל האיביס מסמל את יכולתו “לצלול” אל תוך עומק המחשבה והידע, לאסוף תובנות ולתרגם אותן לכתיבה מסודרת ולמדע.

הבבון הוא היבט נוסף של תחות ומסמל אינטליגנציה טבעית ואינטואיטיבית. במצרים העתיקה, קופים בכלל ובבונים בפרט נחשבו לחכמים וליצירתיים, בעלי יכולת למידה וחיקוי של פעולות אנושיות. בבון כמייצג של תחות משדר חוכמה המחוברת לטבע ולמקצבי העולם. ייצוג זה רומז גם על החיבור לעולמות הרוח והכישוף, כי בבונים שימשו גם כסמלי נבואה והתבוננות מיסטית.

אל הכתיבה, הידע והחוכמה

תחות נחשב לאל הכתיבה, הידע והחוכמה במצרים העתיקה, ולפי האמונה המצרית הוא היה זה שהמציא את הכתב – מערכת ההירוגליפים שהפכה לכלי מרכזי בשימור הידע האנושי. הכתב ההירוגליפי לא רק שהיה שיטה להעברת מסרים וידע, אלא גם נחשב לקדוש ומיסטי, כשהמילים עצמן נתפסו כבעלות כוח והשפעה על המציאות.

כאל הכתיבה, תחות היה אחראי על יצירת הסמלים, הפעלת הכוח המיסטי שלהם ושימור הידע באמצעותם. הכוהנים המצרים, ששימשו גם כסופרים, קיבלו השראה מתחות והאמינו כי תפקידם לשמר ידע חשוב לדורות הבאים. הם תיעדו אירועים היסטוריים, טקסים דתיים, חוקים, ואף טקסטים מדעיים ואסטרונומיים על גבי פפירוסים, קירות מקדשים וקברים. בכך, תחות העניק לאנושות את הכלי שהפך את הידע לנצחי, מה שסייע לשמר את התרבות והאמונה המצרית.

בנוסף להמצאת הכתב, תחות נחשב לאחראי על העברת ידע מדורי דורות ועל הדרכה רוחנית-מדעית באמצעות כתבים מקודשים. מצרים העתיקה האמינה כי “ספרי תחות” כוללים סודות על היקום, על חיי הנפש, ועל הרפואה, שהיו נגישים רק לכהנים ולנבחרים. ספרים אלו, לפי האגדה, הכילו את הידע המיסטי הגבוה ביותר, כולל לחשים וכשפים שנועדו להבטיח מעבר בטוח לעולם הבא.

אל המדע, המתמטיקה והאסטרונומיה

תחות נחשב לא רק לאל הכתיבה והידע, אלא גם לאל המדע, המתמטיקה והאסטרונומיה, תחומים שהיו קריטיים לפיתוח התרבות והחברה במצרים העתיקה. תחות ייצג עבור המצרים את החכמה המדעית ואת היכולת להבין ולנתח את העולם באופן רציונלי ומדויק. הוא נתפס כמי שהעניק לאנושות את הידע והכלים לפיתוח תחומי ידע מגוונים, וכך תרם לשגשוגה של מצרים העתיקה.

המצרים השתמשו במתמטיקה לצרכים רבים, כולל חישוב מיסים, בנייה, חקלאות וניווט בנילוס. תחות נחשב כמי שהביא את הידע המתמטי למצרים, מה שאפשר חישובים מתקדמים כמו חישוב שטח ותכנון הנדסי מדויק. המתמטיקה הייתה גם חלק בלתי נפרד מהבנייה המצרית – מהפירמידות ועד למקדשים – ותחות נתפס כמי שמבין את המבנים הגיאומטריים ומספק את הכלים לחשב מרחקים, זוויות ופרופורציות. כוהנים ואדריכלים פנו לתחות כמקור השראה והכוונה בעת ביצוע חישובים לצרכי פרויקטים מורכבים.

תחות נחשב גם לאבי הידע האסטרונומי במצרים. כאל השמים והירח, הוא היה מקור ההשראה להבנת תנועות הכוכבים, הירח והשמש, שהיו חלק בלתי נפרד מהחיים במצרים. הידע האסטרונומי היה קריטי לחקלאות, ולוחות הזמנים נשענו על מחזורי הירח והכוכבים. תחות ייסד את לוח השנה הירחי, שסייע למצרים להבין את חילופי העונות, ותרם לפיתוח חקלאות מתוכננת שהייתה מבוססת על מחזורי הצפה של הנילוס. השפעתו ניכרת בכך שהידע האסטרונומי הפך לחלק מהותי מהטקסים הדתיים, שכן הכוהנים יכלו לחשב במדויק תאריכים קדושים.

תחות נחשב גם כאל המדריך בתחום המדעים והרפואה. תורת הרפואה המצרית התפתחה מאוד בהשפעתו, והחוכמה שנמסרה על ידי תחות כללה לחשים רפואיים, טכניקות ריפוי, ורשימות צמחי מרפא ושיקויים. במצרים, הרפואה והמדע היו משולבים עם חוכמה רוחנית, והאמונה הייתה שהידע שמקורו בתחות מסייע לשמור על איזון ובריאות. תורת הרפואה של המצרים, שנחשבה מתקדמת לזמנה, כללה הבנה של מחזור הדם, עצמות, ושיטות חניטה משוכללות, והיא הונחלה מדור לדור בזכות כתביהם של כוהני תחות.

תחות- איזון וצדק קוסמי. תחות כמתעד השקילה בעולם המתים

תחות נחשב במיתולוגיה המצרית לאל האיזון והצדק הקוסמי, והמעמד שלו היה חיוני לשמירה על הסדר בעולם, הידוע בשם מאעת”–  זהו עקרון הסדר, האמת והצדק שעליו מושתת היקום כולו.

תחות מילא תפקיד מרכזי בטקס “שקילת הלב” במצרים העתיקה, תהליך שיפוט הנשמה לאחר המוות. לפי האמונה המצרית, לאחר מותו של אדם, נשמתו הובלה להיכל מאעת, שם נשקלה על מאזניים מול נוצת האמת של האלה מאעת. הלב נחשב למרכז הרגשות והמצפון, ולכן שיקף את מהות האדם במהלך חייו. אם הלב נמצא קל כנוצה, הדבר סימל חיים צודקים ונשמה טהורה, והיא הותרה להיכנס לעולם הבא. אולם, אם הלב נמצא כבד מנוצה, הנשמה נידונה לאבדון.

תחות, כאל החוכמה, הכתיבה והאמת, היה נוכח לצד אנוביס, אל המוות, שביצע את השקילה. תחות לא רק צפה בתהליך אלא גם שימש כמתעד, וכתב את תוצאות השקילה על לוח כדי להבטיח שהשיפוט יתבצע בצדק ובאובייקטיביות. בתפקידו זה, תחות נחשב לשומר הדיוק והאמת, והיה אחראי לוודא שכל פרט בשיפוט נשמר, כך שהנשמה תקבל יחס הוגן.

במובן רחב יותר, תחות שימש לא רק כפקיד אלא כמתווך שמטרתו לשמור על הסדר הקוסמי. הוא היה אמון על הצדק בכך שווידא שכל נשמה תזכה לשיפוט הוגן, כאשר כל המידע מתועד ומאומת. רישומו של תחות נחשב לקדוש ולמחייב, ולכן הציב רף מוסרי לכל כוחות העולם שמעבר.

עבור המצרים, מאעת לא הייתה רק עקרון פילוסופי אלא סדר שהתקיים בין כל רבדי הקיום – האלוהי, האנושי והטבעי. כל פעולה וכל מחשבה של אדם היו בעלי השפעה על האיזון הקוסמי, וסטייה מהדרך הצודקת נחשבה לאיום על ההרמוניה בעולם. תחות, באמצעות תפקידו כמי ששומר את חוקי האיזון, ייצג את הצורך באיזון מוחלט בין סדר וכאוס, אמת ושקר, חיים ומוות.

תחות ואלים אחרים

לתחות היו קשרים עמוקים ומשמעותיים עם אלים אחרים במיתולוגיה המצרית, במיוחד בתחומים של צדק, איזון ושימור הידע.

שיתוף פעולה עם מאעת – אלת הצדק והאמת

מאעת, אלת הצדק והאמת, נחשבת לגלגול של עקרון הסדר והאיזון הקוסמי במיתולוגיה המצרית. תחות, שהיה אחראי לתיעוד ומעקב אחרי חוקי האיזון, עבד בשיתוף פעולה הדוק עם מאעת לשמירה על הצדק וההרמוניה בעולם. מאעת ייצגה את המוסריות והסדר, בעוד תחות היה הכוח השכלי שמוודא שכל דבר נרשם ומתועד. בקוסמולוגיה המצרית, שני האלים האלה משלימים זה את זה: מאעת מספקת את העקרונות המוסריים, ואילו תחות הוא זה שמוודא שאותם עקרונות נשמרים בפועל.

הקשר עם איזיס – אלת הקסם והחיים

איזיס, אלת הקסם, הייתה אחת האלות החזקות במצרים והייתה אחראית לכוחות הריפוי, ההגנה והחיים עצמם. הקסם של איזיס התבטא בכוחה לשלוט באלמנטים של הטבע ולהחזיר לחיים את אוסיריס, בעלה המת. תחות ואיזיס שיתפו פעולה בכמה ממישורי הקיום: תחות העביר לה ידע מיסטי ורפואי, ואיזיס השתמשה בכוחותיה ליישם ידע זה בטקסים ולחשים. הקשר הזה משקף את החיבור בין ידע רוחני (תחות) לבין כוח מעשי וקסום (איזיס).

תחות היה זה שייעץ וסייע לאיזיס במהלכי הקסם שהשתמשה בהם כדי להחיות את אוסיריס. מערכת היחסים ביניהם מדגימה כיצד ידע מדעי ורוחני משתלבים עם כוחות מיסטיים ומעשיים, כדי לשמר את חיי הנצח, לא רק ברמה הפיזית אלא גם הרוחנית. תחות תיעד את הלחשים והטקסים שלה, ובכך תרם לשמירת הידע הקסום.

הקשר עם הורוס – אל הצדק והשמים

הקשר בין תחות להורוס, אל השמים והמלוכה, התבסס על ערכי צדק, מורשת ושימור הסדר. הורוס, שהיה יורשו של אוסיריס ונאבק בסת על השלטון במצרים, זכה לתמיכתו של תחות בתפקידו כאל הצדק. תחות היה לצידו של הורוס במאבק הזה, ותיעד את האירועים כדי להבטיח שהסיפור יישמר בצורה מדויקת לדורות הבאים. תפקידו של תחות בתיעוד הניצחון של הורוס על סת מדגיש את תמיכתו בהחזרת הסדר לעולם ובשמירה על צדק. תחות אף סייע להורוס להחלים מעיוורונו לאחר הפציעה בעינו בקרב נגד סת (עין הורוס).

"ספרי תחות" ומעמדו כמורה רוחני

ספרי תחות נחשבו במצרים העתיקה לכתבים בעלי כוח ועומק מיסטי רב, אשר הכילו את סודות היקום, הלחשים והכישופים ששימשו את הכהנים והחכמים. תחות, כאל החוכמה והידע, נתפס כמחברם של ספרים אלו, והם נחשבו לשיא החוכמה והכישוף במצרים. על פי האמונה, ספרי תחות היו אוצר בלום של ידע על הרפואה, האסטרונומיה, המתמטיקה, כוחות הכישוף והאלכימיה – נושאים שהיו מרכזיים למערכת האמונות הרוחניות והמדעיות במצרים העתיקה.

ספרי תחות כללו ידע מעמיק על טבע האדם והיקום, על המבנה הפנימי של המציאות ועל חוקי העולם שמעבר. האמונה הייתה כי הספרים הללו מציעים תובנות מתקדמות לחיים שלאחר המוות וכוללים לחשים רבי עוצמה שיכולים לשלוט בכוחות הקיום השונים.

ספרי תחות שימשו בעיקר את הכוהנים, שהיו בעלי הידע היחידים שהורשו לקרוא בהם ולבצע את הטקסים המקודשים. הכהנים השתמשו בטקסטים הללו לא רק לתמיכה במתים אלא גם להשפעה על העולם הגשמי – בריפוי, בטקסים להגנה, באסטרולוגיה ובתחזיות. הספרים העניקו את האפשרות לכהנים ולחכמים להשיג ידע נרחב על דרכי הבריאה ועל דרכים להשפיע על המציאות, ובכך אפשרו להם לתפוס את מקומם כמורי דרך רוחניים עבור החברה המצרית.

חלק מהספרים נכתבו במיוחד לשימוש בעולם המתים, כדי לספק לנפטרים הגנה והכוונה במסעם. טקסטים אלו כללו הוראות לנשמה בדרכה לעולם הבא, כולל לחשים, שיקויים וטקסים שהבטיחו מעבר בטוח וחיים נצחיים.

ספרי תחות שימשו כמעין מפת דרכים רוחנית, המובילה את הקורא לידע נסתר ולתובנות על טבע היקום.

על פי האגדה, ספרי תחות היו כה עוצמתיים, עד שהשימוש בהם על ידי בני אדם היה מסוכן. סיפורים מצריים מספרים על מלכים ואנשי אצולה שניסו להשיג את ספרי תחות כדי לקבל כוח על-אנושי, אך נכשלו או סבלו עקב כישלונם להבין את עומק החוכמה. רק כהנים מיומנים, שהתחנכו במקדשים, יכלו לגשת לספרים אלה, שכן הם הבינו את החוקים הקוסמיים ותפקדו כשומרי הסדר והאיזון.

בשל העומק המיסטי המיוחס לספרי תחות, הם הפכו עם השנים למיתוס ולמקור השראה במערכות אמונה ותורות מיסטיות אחרות, כולל האלכימיה והכישוף בימי הביניים. בתרבויות אחרות, ספרי תחות נחשבו לאוסף סודי של תבונה שניתן להשיג באמצעות חקירה פנימית וידע אזוטרי. תחות הפך לסמל של ידע אזוטרי וידע עליון, דמות שתפקידה לעורר את נפש האדם לגלות את “הספרים הפנימיים” שלו ולשאוף להבנה עמוקה של היקום.

תחות והרמס טריסמגיסטוס

תחות מזוהה לעיתים קרובות עם הרמס טריסמגיסטוס. הדמות של הרמס טריסמגיסטוס התפתחה בתקופה ההלניסטית, כאשר היוונים חיפשו מקבילות אלים ודמויות במיתולוגיות אחרות. הם ראו בתחות את המקבילה המצרית של הרמס, שליח האלים ואל הידע, והחלו לשלב את תכונותיהם של שני האלים לדמות משותפת בשם “הרמס טריסמגיסטוס” – שפירושו “הרמס הגדול שבגדולים”. הרמס טריסמגיסטוס נחשב לדמות חכמה מיסטית ומורה רוחני, וסביב דמותו נוצרה ספרות ענפה המכונה “כתבים הרמטיים”. כתבים אלה כוללים ידע אזוטרי, פילוסופי ומיסטי, העוסקים בתכנים כמו טבע היקום, רוחניות, וידע נסתר – תחומים שהיו מזוהים עם תחות.

באמצעות החיבור בין תחות והרמס, נוצרה דמות מיתולוגית חדשה שמכילה את הידע, החוכמה והעומק הרוחני של שניהם, ודמות זו הפכה למרכזית עבור מסורות מיסטיות רבות, כולל האלכימיה, האסטרולוגיה והקבלה ההרמטית, מה שהוביל להשפעה משמעותית של הרמס טריסמגיסטוס בתרבויות המערביות.

השפעתו של תחות על התרבות המודרנית

תחות נחשב לאבי הכתב, והכתיבה עצמה בזמנים עתיקים היתה בעלת סגולות מיסטיות ויכולת ליצור מציאות ולשמרה. רעיון זה נשמר גם בימינו, כאשר המילה הכתובה נחשבת לכלי עוצמתי להעברת רעיונות והשפעה על החברה. דמותו של תחות, כממציא הכתב ושומר הידע, מופיעה כסמל לתבונה ולחוכמה, ובמובן מסוים ניתן לראות בה השראה לרעיון שימור הידע באמצעות ספריות, אוניברסיטאות ומוסדות מחקר.

במדע וברפואה, תחות מייצג את החיבור בין ידע רוחני וידע מדעי. יכולותיו בתחומי המתמטיקה, האסטרונומיה והרפואה מונצחות בדימוי של “המדען הקדום”, והן מהוות השראה לרופאים וחוקרים. תורות הרפואה המצריות שהתפתחו תחת תחות, במיוחד בתחומים כמו חניטה וריפוי באמצעות צמחי מרפא, הונחלו לדורות הבאים. הידע המצרי השפיע על היוונים והועבר בסופו של דבר גם לתרבויות הרומיות והאירופאיות. רעיון זה נמשך גם כיום, כאשר מחקרים רפואיים מחפשים חיבור בין גוף ונפש ובין ידע עתיק לחדשנות מדעית.

תחות הפך גם לדמות מפתח במסורות ותורות מיסטיות מודרניות, כמו ההרמטיקה והאלכימיה. תורות אלה, שהתפתחו בין השאר בהשפעת הידע המצרי העתיק, רואות בתחות את האל הפועל כשומר הסודות וכמעביר חוכמה אזוטרית לנבחרים בלבד. בכתבים מיסטיים מימי הביניים “תחות” הפך ל”שליח האלים” שמעניק לבני האדם ידע על היקום ועל הדרך לשלוט בכוחות הקיום.

הטקסטים המכונים כתבי תחות” נחשבים למקורות מידע סודיים שהכילו לכאורה ידע על האלכימיה, הקוסמוס והחיים לאחר המוות. טקסטים מקוריים אלו, לא קיימים כטקסטים היסטוריים ממשיים, אך הפכו למיתוס בפני עצמו והיו חלק מהתשתית לתורות אזוטריות כמו “ההרמטיקה”.

דמותו של תחות מייצגת את הרצון האנושי לחקור את היקום ולחפש סדר ומשמעות, גם מחוץ לתחום הדתי והמיסטי, מה שהפך את תחות לסמל תרבותי המייצג את הכמיהה למדע ולאמת.