[היסטוריה של הכישוף]
ציד מכשפות, חלק א'
אירופה
מתחילת המאה ה15 ועד ל 1782 (אז התרחש המשפט האחרון), עשרות אלפי אנשים ברחבי אירופה, רובם נשים – הואשמו בכישוף והוצאו להורג לאחר מכן.
זהו סיפור עצוב, מלא בצער וחוסר אונים, ולעתים קרובות מחריד – אך הוא סיפור שצריך להישמע, וכל אישה צריכה להכיר.
בתחילת ימי הביניים דובר על כישוף כשייך לשני המינים – גברים ונשים. עם הזמן, מספרן של נשים שהואשמו בכישוף עלה (אם כי בהחלט גם גברים הואשמו ואפילו כמה כלבים וחתולים).
בגלל שהשטן נחשב לדמות גברית, הרי הנשים הן אלו שהוא משפיע עליהן. מכשפות, על פי האמונה העממית, הן נשים שקיימו יחסי מין עם השטן. בנוסף, האמינו שהנשים הן טיפשות וחלשות וניתנות להשפעה בקלות, ולכן סביר להניח שהן ירצו לקיים מערכות יחסים עם שדים ועם השטן.
ראשית שגעון ציד המכשפות
המאה ה15 מציינת את ראשית שיגעון המכשפות באירופה.
בשנים אלו כבר התרחש ציד מכשפות בהיקף קטן יחסית, אולם תקופת ההתפרצויות החזקות ביותר של ציד מכשפות באירופה התרחשה במאות השש עשרה והשבע עשרה, בעיקר עקב כוח הנצרות שהלך וגדל, שגרם להסלמה גדולה באמונות נגד מכשפות.
האינטנסיביות שבה רשויות העמידו לדין מכשפות השתנו מאוד בין תחומי שיפוט שונים, ולאורך זמן. באזורים מסוימים, ציד המכשפות היה עיסוק מרכזי של הרשויות.
בתחילת המאה החמש עשרה החל להתפתח במערב אירופה הרעיון של כישוף שטני וקונספירטיבי. של מכשפות שסגדו לשטן ויצרו פולחן עצום, שטני, המוקדש להרס של העולם הנוצרי.
החל להיווצר סטריאוטיפ של מכשפות, כמתפללות אל השדים ומשרתות את השטן. התרחשו משפטים של מכשפות, אבל עדיין בהיקף קטן, בהשוואה לבאות.
במקרים רבים, הכוח של כישוף נחשב לעתים קרובות ככזה הטבוע במכשפה עצמה,
ומעמד מיוחד זה סימן את המכשפה כבעלת רוע, שמעשיה הרעים, עשויים לעבור בירושה לבני משפחה אחרים .
הרשויות היו משוכנעים כי מכשפות מבצעות את הכישוף המזיק שלהן דרך שדים שעליהם הם הצליחו לפקד, לעתים קרובות עם כמה מילים, סימנים, לחשים או מחוות פשוטות.
על מנת להשיג כוח זה על שדים, המכשפות מבצעות פולחן שדים, תוך הפרה של העקרונות הבסיסיים ביותר של האמונה הנוצרית.
מכשפות נחשבו שנטשו את אמונתן ונכנעו לשירות השטן.
האמינו שהמכשפות חברות בכתות נרחבות ושטניות שנפגשו בחשאי בלילה, בנוכחות השטן או שד אחר, לסגוד, לחגוג ולבצע מגוון רחב של מעשים איומים.
הרוע שייצגו מכשפות לא היה זדון אנושי, אלא זדון של כוחות שטניים הפועלים בסתר כדי להביא להרס של העולם הנוצרי.
מושג זה של מכשפות כמכלול כוח נרחב, קונספירטיבי, ומרושע לחלוטין בעולם.
הכנסייה (בעיקר הקתולית) פיתחה מערך שלם של אמונות בנוגע למכשפות. אמונות אלה התרכזו סביב הרעיונות הבאים:
מכשפות מתעופפות על מטאטאים, מקלות, בעלי חיים ו/או שדים.
מכשפות נפגשות עם מכשפות אחרות, ועם השטן.
למכשפות יש ברית עם השטן.
מכשפות משתמשות בקסמים שלהן כדי לעשות דברים רעים לאחרים.
כתוצאה מהרדיפה של הכנסיה את המכשפות והכישוף, נוצרו חוקים רבים נגד המכשפות, חוקים שאפשרו בקלות רבה להאשים נשים בכישוף. לפעמים האשימו בכישוף סתם נשים שהיו יוצאות דופן, שהתנהגו בצורה חריגה, או שהיו בעלות פגם חיצוני, או יפות באופן בולט.
מכיוון שהאמינו שנשים חלשות יותר מבחינה מוסרית ורוחנית מגברים, הם נחשבו פגיעות במיוחד לשכנוע שטני.
Maleficarum Malleus- פטיש המכשפות
בסביבות 1576 הודפס שוב Maleficarum Malleus (חיבור העסוק במכשפות ובציד מכשפות) וציד המכשפות גבר בכל יבשת אירופה משנה זו ועד 1675. הספר, היה למעשה מדריך כיצד לזהות, לצוד ולחקור מכשפות, כשבמקביל הופיעו חיבורים נוספים של הכנסייה, מה שהגביר עוד את הפאניקה ממכשפות.
במשך יותר מ 100 שנה מכר הספר יותר עותקים מכל ספר אחר באירופה פרט לתנ”ך.
מהפכת הדפוס גרמה לכך שרעיונות מסוג זה הופצו בקלות רבה, והגיעו כמעט לכל מקום. איכשהו, רובם נסחפו בשיגעון.
הקונפליקט התיאולוגי שנגרם על ידי נוכחות הרוע ביקום אשר נוצר על ידי אל מוסרי אוהב, גרם לכנסייה להניח תיאוריה לפיה עבודת השטן היא נפוצה ומהווה איום עצום על הסדר שנקבע. אמונות אלה נתנו את ההצדקה המשפטית והמוסרית לשריפות המכשפות ולטהר את החברה מאלה שלכאורה מכבידים עליה.
משפטי המכשפות
בתקופה העיקרית של ציד מכשפות במאות ה -16 וה -17, פחד ממכשפות התבטא בצורות רבות. אף על פי כן, ניתן לבצע הכללות לגבי דפוס ציד המכשפות.
משפט היה מתחיל לרוב בהאשמה על maleficium. בדרך כלל נוצר כתוצאה מסוג כלשהו של חוסר מזל שאפשר היה להסביר ע”י כישוף, כמו מוות פתאומי של ילד באזור, פרות שכבר לא נותנות חלב, כשל ביבול, או אירועים דומים אחרים.
היה נוח להסביר את חוסר המזל כתוצאה מכישוף מרושע המופנה כלפיהם על ידי כמה משכניהם או לעתים קרובות אפילו על ידי בני המשפחה.
סימנים לכך שהאישה היא מכשפה:
יש לה את “סימן השטן” (שומה או כתם לידה).
הוקעה על ידי מכשפה אחרת, או שיש לה קשר עם מכשפה ידועה אחרת.
יש במשפחתך מישהי שהיא מכשפה
פחד בחקירות (לרבות עינויים).
לא לבכות כשמענים אותך (כביכול בעזרת השטן)
בעלת שיער אדום.
בבית יש לך אלמנטים של מכשפה ( צמחי מרפא)
בתיאוריה, כמעט כל אחד יכול להיות מכשף או מכשפה, אולם מסיבות חברתיות ותרבותיות מגוונות, שעוד ניגע בהם, נשים היו פגיעים במיוחד להאשמות של כישוף.
השופט של לורד אנדרסון (אנגליה) ציין בשנת 1602: “הארץ מלאה במכשפות … הן שופעות בכל המקומות” – הן הפכו לאיום קטלני על החיים, הפרנסה והסדר האלוהי.
בפועל אלה שיואשמו בכישוף היו לרוב נשים שחיו בשוליים של הקהילות שלהם. העניות, המוזרות, המבוגרות, נשים מבוגרות ללא בעל ו\או ילדים, או כאלו שהיו בשוליים ופעלו באופן אנטי חברתי.
אך לא רק הן. נפגעי נפש, פגועי מוח, חולי גופני- שחין, איברים קטועים- בכל אלו התמקדו, מאחר והיו טרף קל.
משפט אחד הוביל למשפטים רבים, מכיוון שהנאשמים היו נותנים שמות נוספים כשהתבקשו לכך ברגעי העינויים .
בשלב זה השופטים היו מרוצים מכך שמצאו את כל המכשפות. היו מקרים בהם המשפט יצא מכלל שליטה והפך לציד קשה ובלתי מרוסן. ההליכים המשפטיים לא היו תקינים, העינויים הפכו לאינטנסיביים יותר, וכך הווידויים הגיעו מהר יותר והפכו לקיצוניים יותר.
הטירוף מתגבר
היה קשה מאוד להוכיח חפות מפשע, כיוון שהדרכים לבחון אם מישהי מכשפה או לא, היו חסרות הגיון ולעיתים מזעזעות :
מבחן המים: כאשר אשה נחשדה בכישוף היא היתה צריכה לעבור את “מבחן המים” – היו זורקים אותה לתוך נהר או ים, כאשר חבל קשור סביב מותניה וסלעים מחוברים לרגליה. לפי האמונה העממית – רק מכשפות יודעות לצוף על מים, כך שאם האשה צפה – היא הואשמה כמכשפה והוצאה להורג בשריפה, לעומת זאת אם היא טבעה – היא היתה חפה מפשע…
סכין טריקים: סכין טריקים או מחטים דקות על שומות, שימשו “לדקור” את הקורבנות, אם הם לא היו מדממות, הן היו מכשפות
עוגת מכשפות: “עוגה” הוכנה עם קמח ושתן של הנאשמים וניתנה לחיה במשך זמן מה. אם בעל החיים הפגין התנהגות מוזרה, הנאשמים היו מכשפים.
אם הנאשם הודה באשמה (בדרך כלל בעינויים קשים), זה כמובן שימש כראיה חותכת כנגדו. אם הוא לא נאבק בהאשמות, אשמתו יצאה שכן איך הוא לא מתנגד להאשמות נגדו?
לפי תכתיב צדק מסורתי אנו למדים: “qui tacet, concentiret” שמשמעו- השומר על שתיקה, מסכים.
ואם אתה נלחם נגד ההאשמות נגדך, כנראה שיש לך משהו להסתיר וחייבים לחקור אותך בעניין.
אחת הדוגמאות לטירוף ואיבוד כל הגיון של הרשויות:
ב1563 נערך משפט מפורסם נגד שתי נשים. אחת מהן קיבלה מסבתא שלה חתול. לפי ההאשמה – החתול הבטיח לה בעל, והיא התמסרה לגבר ששמו ננקב על ידי החתול, אך משנכנסה להריון ממנו, סירב להינשא לה. החתול עזר לה להפיל את הוולד. אחרי זמן היא נתנה את החתול לאחותה, וזו הפכה אותו לקרפדה, ובאמצעותה הטביעה פרות, הרגה אווזים וקלקלה כדי חמאה.
שתי האחיות נמצאו אשמות ונתלו.
אחד הסימנים לכך שציד יצא משליטה, היה שההאשמות עלו למעלה והחלו להגיע גם לגברים עשירים ובמעמד חברתי גבוה יותר.
לעיתים מאות גברים ונשים הוצאו להורג בסדרת משפטים, כזו עד כדי איום על שלמות קהילה שלמה.
מרבית הנאשמים הוצאו להורג על ידי שריפה על המוקד או תלייה. (בעיקר בסקוטלנד ותחת האינקוויזיציה הספרדית, העונש היה מוות על המוקד בשריפה, בכל שאר המקומות נתלו)
ציד מכשפות התרחש הרבה יותר בשולי המדינה מאשר באזורים המרכזיים.
ציד מכשפות- מספרים ודיוקים
הרדיפה, המשפטים וההוצאה להורג של מכשפות בין תחילת המאה ה15 ועד לסוף המאה 18, הוא אחד הפרקים המכוערים בהיסטוריה באירופה, שהוליד חוסר דיוק רב.
צופן דה וינצ’י של דן בראון סיפק מידע שגוי כשקבע: “הכנסייה שרפה על המוקד 5 מיליון נשים מדהימות”. המספרים בפועל נמוכים בהרבה, אך עדיין מטורפים: בין 1482 ל- 1782 הוצאו להורג באירופה בין 100 אלף- 200 אלף נשים (בעיקר) וגברים. אלו הערכות של היסטוריונים.
עוד חוסר דיוק הוא, שמכשפות לא ניצודו רק ע”י הכנסייה אלא שברגע שהכישוף הפך לפשע ע”פ חוק, הו נרדפו גם ע”י הרשות המדינית. בסופו של דבר אף אחת מהרדיפות הללו לא הייתה יכולה להתבצע ללא אישור ושיתוף פעולה של הרשויות.
ברחבי אירופה, מעל ל80 אחוז מהנאשמים בכישוף היו נשים, אולם במקומות מסוימים כמו מוסקבה מספר המכשפים שהואשמו היה גדול יותר מהנשים המכשפות (7:3) וגם בנורמדי (3:1) .
העובדה שכמה כפרים נמחקו על ידי ציידי מכשפות גם היא הגזמה. יש מעט עדויות להרס שכזה, ודוגמה קיצונית אחת מדווחת משנת 1589, שבה נותרו שתי נשים בלבד בכפר אחד במחוז טרייר לאחר ציד מכשפות נרחב.
מתיו הופקינס- צייד מכשפות אנגלי
מת’יו הופקינס פעם באמצע המאה ה16 במזרח אנגליה. הוא היה בעל פונדק שהציג עצמו כמומחה לאיתור מכשפות, תואר שניתן לו לדבריו מטעם הפרלמנט הבריטי, אולם הוא בעצם היה מומחה מטעם עצמו, שפעל משנאת נשים ובצע כסף. עבור כל מכשפה שהביא לדין ונמצאה אשמה הוא קיבל כ20 שילינג, שהיה המון כסף בזמנו.
ביחד עם שותפו ג’ון סטרן, עבר מעיירה לעיירה ובכל מקום אליו הגיע, הביא להרשעה של נשים וגברים.
המקומות אליהם היו מגיעים היו מקומות שורצים כלבים, חתולים, חולדות, עכברים, נחשים, שבאופן טבעי היו במקומות אלו, אך הוא טען כי אלו סימנים שהשטן נמצא שם. השטן מתגלם בחיות האלו.
במהלך כשנתיים וחצי של פעילות הוא היה אחראי למותם של 350 איש, רובן הגדול נשים.
הוא רכש מוניטין של צייד אכזרי שלא בוחל בשום אמצעי על מנת להאשים נשים רבות ככל האפשר בכישוף.
הופקינס ידוע בכך שהביא את דרגת ציד המכשפות שלו לציד אכזרי במיוחד.
מכיוון שהחוק באנגליה אסר על שימוש בעינויים הכרוכים בדם, הוא פיתח בדיקות ייחודיות שלא שפכו דם אך היו משפילות ואכזריות במיוחד.
אחת מהשיטות שלו הייתה מחסור קשה בשינה ע”י ישיבה על שרפרף צר שלא ניתן לקום ממנו, הנאשמות היו מופשטות מבגדים, ושיער ראשן גולח. אין אפשרות לצאת לעשיית צרכים, מכשירים שדוקרים את הגוף עד כדי כאבי תופת, ומנקבים את העור על מנת לחפש כתמים, או שומות לא מדממות ( המכשירים לא היו חדים ולכן לא גרמו לדימום. האמונה היתה שמכשפה לא מדממת)
השיטות שלו הניבו תוצאות מהר.
כומר בן 80 התוודה שכישף ספינה וגרם לה לטבוע בים, בסיועם של שישה שטנים.
בני זוג שעבדו במבשלת בירה הודו שכישפו את הבירה כדי לגרום למותם של לקוחות.
אישה נוספת סיפרה שגרמה למותם של הורים וחמשת ילדיהם.
אחרות הודו שכישפו בקר ויבולים, גרמו לסערות, או קיימו יחסים מיניים עם השטן.
הוא פעל במשך כשנתיים וחצי עד 1647, עד שהתעוררה ביקורת ציבורית גם כלפי השיטות שלו אך בעיקר סביב שכר טרחתו הגבוה. (מזל שכסף היה מעורב בעניין)
הוא זומן ביחד עם שותפו למשפט, ושם הם נשאלו האם הם עצמם עוסקים בכישוף .
הופקינס החליט לפרוש מרצונו מהמקצוע הרווחי שלו וחזר לביתו, שם כתב ספר קצר בשם “גילוי מכשפות”. בספר השיב לטענות שעלו כנגדו. לאחר זמן לא רב מת ממחלת השחפת.
עם זאת, במשפטים אחרים לאחר מכן ובעיקר במשפט הידוע בסיילם, נעשה שימוש בחלק משיטותיו של הופקינס לצורך החקירות.
האם ציד מכשפות היה מלחמה נגד נשים?
אחד הנושאים המטרידים ביותר בהיסטוריה החברתית של תקופת ציד המכשפות היה הקשר המובהק של כישוף לנשים ושכיחותן הניכרת בקרב אלו שהוצאו להורג בגין פשע מדומה זה.
מכיוון שמעל ל 80 אחוז מהנאשמים בכישוף היו נשים, חוקרות היסטוריה רבות שאלו את עצמן האם בעצם היה מדובר במלחמה נגד נשים וכוחן?
“המלך ג’יימס (ג’יימס הראשון, מלך אנגליה סקוטלנד ואירלנד 1625- 1566) חשב שלנקבות קל יותר להילכד במלכודות הגסות של השטן והרגיש בבירור שנשים נחותות, אזרחיות סוג ב’. ההרגשה הזו חייבת לעבור לאוכלוסייה. זה גורם לאפקט כדור שלג שבו אנשים מתחילים להאשים נשים.
השקפה זו של נשים כחלשות יותר ומתפתה בקלות רבה יותר על ידי השטן לעשות את מעשיו הרשעים ולנפול מדרך אלוהים נובעת גם מסיפור בראשית. חוה היא זו שלוקחת את התפוח, הפרי האסור וגולה את אדם והאנושות מגן העדן של עדן. מנטרה זו הוחזקה על ידי רוב האנשים והודגשה על ידי Malleus maleficarum (פטיש המכשפות), ספר מדריך שיהיה דומיננטי להפליא בכל הנוגע לציד מכשפות ולקבוע אם אדם הוא מכשפה או מכשף. הוא פורסם על ידי רשויות האינקוויזיציה הקתולית בשנים 1485-86. המדריך מלא בשנאת נשים ואין בו שום חשש להפיץ תפיסות שוביניסטיות אלה כפי שנראה בתמצית אחת “כל רשעות אינה אלא רשעותה של אישה. … מה עוד אישה מלבד אויב לחברות, עונש בלתי נמנע, רוע הכרחי, פיתוי טבעי, פורענות רצויה, סכנה ביתית, פגיעה מענגת, טבע מרושע, צבוע בצבעים בהירים. … נשים מטבען הן מכשירים של השטן – הן מטבען גשמיות, פגם מבני ששורשו ביצירה המקורית. “לא קשה להבין מדוע אנשים מניחים מיד אסונות או תאונות היו עבודת נשים חלשות או זדוניות”.
אנשים הובלו להאמין שנשים מבצעות “מעשים בלתי ניתנים לתיאור: אכילת תינוקות, התמודדות עם השטן והפיכת גברים לאין אונים”. אלה היו כמובן פשעים חמורים ולכן שופטים חשו שיש צורך, לטובת הקהילה להיפטר מהמכשפות הללו.
לעתים קרובות הנאשמים האמינו באשמתם שלהם, והודאות באשמה אלה “חיזקו את אמונתם של השופטים בצדק שהם עושים”.
העינויים של נשים אלה, אילצה אותן לגנות נשים אחרות חפות מפשע וכך התפשט הפחד עד ש”מדי פעם באזורים מסוימים חוו ציד מכשפות בעוצמה מוגברת מאוד … כשהשלטונות השתכנעו שמכשפות קיימות במספרים גדולים מספיק כדי ליצור מזימה חשאית מסוכנת. נגד הקהילה”
הסטריאוטיפ של המכשפה היה חדשני ביותר: בעוד שכופרים יכולים להיות מין ובכל גיל, מכשפות הן נשים, ובדרך כלל מבוגרות.
אמונה נוספת שנחשבת כמתקבלת על הדעת על ידי היסטוריונים היא כי “נשים, היו בדרך כלל מרפאות בקרב האיכרים, אך הכנסייה והמדינה האמינו שיש לאפשר רק לגברים לעסוק ברפואה, ולפיכך נקטו אמצעים קיצוניים כדי להשמיד את יריביהם הנשים. אנשים גם חששו ממה שלא ידעו או הבינו. למשל, רפואה חלופית. לפיכך הוא הוכרז ותויג כ’קסם שחור’. סוג זה של תרופות ניתנו בעיקר על ידי מכשפות או נשים חכמות, ולכן הן נרדפו”.
לפני תקופות של שיאים בציד מכשפות (1590, 1620 1630, 1660, היו תקופות של אסונות טבע גדולים כאשר השחין התפשט ברחבי הארץ והקציר היה ירוד. “אנשי המאה ה16 וה17, לא היו מצוידים באותו הידע כמונו לגבי חיידקים או מחזורי יבול ולכן חיפשו מישהו להאשים בצרותיהם. תפקיד השעיר לעזאזל נופל לעיתים קרובות על אנשי השוליים החלשים. מי יכול להיות מנודה יותר מנשים במאה השש עשרה?”
ראיות נוספות לכך שהתנהל קרב נגד נשות המעמד הנמוך של אותה תקופה, נראות כאשר “קריאת דוחות כישוף מאותה תקופה, יכולה להעביר בקלות את הרושם של אלימות קיצונית, לפעמים אפילו קטלנית … נראה כי העונשים שפורטו מרמזים על ערוץ ברור של שנאת נשים. הוצאות להורג אלה לא היו מהירות במטרה לסיים את סבלה של האישה בהשפעת השטן, אלא שנראה שהן מלאות בשנאה במטרה לגרום לכאב רב ככל האפשר”.
המקום היחיד שלא היה בו רוב הנאשמים כנשים במשפטי כישוף היה רוסיה. שם “לא הייתה שום נטייה להסתכל על כישוף כעל פשע של אישה”.
נקודה מעניינת היא היא שחברי מערכת המשפט “השופטים, השרים, הכוהנים, השוטרים, הסוהרים, השופטים, הרופאים, הדוקרים, המענים, המושבעים, התליינים” היו 100 אחוז גברים.
החוקר ג’פרי סקאר טוען כי ציד המכשפות לא היה מלחמה כוללת על נשים, אך נראה כי מדובר במתקפה עזה על הפגיעים וחולי הנפש בחברה, כאמצעי להבטיח שליטה עמוקה יותר באנשים, או סתם מתוך בורות.
הוא אומר “מלחמה על כל הנשים הייתה בלתי אפשרית, אך נכון לומר שהנשים החלשות והעניים ביותר הותקפו”.
חוק הפרלמנט האנגלי ביטל את ציד המכשפות ב-1736, ופולין ב-1776. בצרפת, לואי ה-14 גזר צו מלכותי חקיקתי ב-1682 בעל אופי דומה.
