הל
בתו של האל לוקי והענקית אנגרבודה. אחות לנחש יורמונגנדר והזאב הענק פנריר. הל הייתה שליטת העולם התחתון הנורדי הלהיים Helheim (ממלכתה של הל).
שמה הפך שם נרדף לגיהינום במיתוסים הנוצריים, אולם הלהיים היה שונה מאוד מהגיהנום הנוצרי. בהלהיים לא היו ייסורים ואש חמה. הלהיים הוא מקום משעמם, נוגה, קודר ומדכא, לח וטחוב.
העם הנורדי הלך להלהיים לאחר מותם לא כשהיו רעים אלא כשמתו שלא בקרב, לרוב מזיקנה או מחלה.(אלו שמתו בקרב הלכו ל’וולהאלה’- היכל הנופלים, שם יהיו עד קרב אחרית הימים-ראגנארוק)
על פי ציוויו של אודין, שלושת האחים הובאו לאסגארד ושם נגזר עליהם גלות בפינות המרוחקות של המקום.
הל עצמה נזרקה לארץ הערפילים בהלהיים והוטל עליה לקבל לחיקה את כל נשמות בני האדם והייצורים שמתו מזקנה וממחלה.
הל הייתה מאוהבת בבלדור, בנם של אודין ופרייה .מכיוון שבלדור סלד מהמראה שלה, היא ביקשה מאביה שהיו ידוע כתכסיסן, שיביא לה את בלדר.
לוקי, בתכסיסי מרמה, גרם לאחיו העיוור של בלדר, להרוג שלא בכוונה את בלדר. אמו פרייה, התאבלה עליו, והאלים שלחו שליח להל בתקווה להשיב את בלדור.
השליח התחנן בפני הל ואמר לה שכל היצורים חיים בצער על אובדן בלדור. אבל הל אמרה להם, שהיא תסכים לשחרר את בלדור רק אם כל היקום יבכה עליו.
כל האלים הסתובבו וחיפשו האם יש מי שאינו בוכה, ורק לוקי לא בכה עליו, ולכן הל לא שחררה את בלדור.
הדמות של הל
הל מתוארת כשתי נשים שהתמזגו: חצי גוף של אישה צעירה בעלת שיער כהה וארוך, חצי גוף של אישה מתה: שיער קמל, עור יבש ועין אחת עצומה.
המיתולוגיה הנורדית מתייחסת לעמים הנקראים היום דנים, נורווגים, שוודים ואיסלנדים, וגם בני השבטים הגרמאניים שהתגורר בסקנדינביה.
אבותיהם היו הויקינגים.
המיתוסים שלהם תוססים, מסקרנים וייחודיים, ומלאים בדמויות מעניינות ומורכבות.
לעיתים הסיפורים קשים ואפילו פטליסטיים, והם מייצגים את תפיסת העולם של העם הנורדי ואת הסביבה הקשה בה הם חיו.
ניל גיימן, סופר בריטי שכתב את ‘מיתולגיה נורדית’ כותב: “המיתוסים הנורדיים הם המיתוסים של מקום קריר, עם לילות חורף ארוכים וארוכים וימי קיץ אינסופיים, מיתוסים של עם שלא לגמרי סומך על האלים שלו, למרות שכיבדו אותם ופחדו מהם”
אלוהויות נורדיות
אשתו של אודין, אלת האהבה, פוריות, כישוף, קרב ומוות. פרייה הייתה וולבה- מכשפה ושמאנית בגרסה הנורדית.
לקריאה
