ת'ור
האל הלוחם. אל השמיים, אל הרעם. אחד הדמויות הבולטות במיתולוגיה הנורדית. ת’ור מילא תפקיד גדול בקידום החקלאות והפוריות, זו הרחבה של תפקידו כאל שמים, וקשורה במיוחד לגשם המאפשר לגידול יבולים.
ת’ור, הוא הארכיטיפ של לוחם נאמן ואמיץ, האידיאל אליו שאף הלוחם האנושי. הוא המגן של האלים בממלכתם אסגרד, מפלישות הענקים, שהם לרוב אויבי האלים. מגן הקוסמוס של צפון אירופה שלפני הנוצרות כנגד כוחות התוהו, וההרס.
תור בעל כוח פיזי עצום ויש לו בנוסף חגורת כוח, המעצימה את כוחו כפליים, כאשר הוא עונד אותה.
לתור יש גם פטיש מפורסם בשם מג’ולניר (ברק) שתמיד הולך איתו.
כלי התחבורה של תור בשמיים הינו מרכבה רתומה לעזים, והאויב העיקרי שלו הוא יורמונגנד- נחש ים עצום שמקיף את מידגארד, עולם הציוויליזציה האנושית.
הפטיש של ת'ור
הפטיש של ת’ור שימש גם להשמדה אבל גם לברכה ולקידוש.
בנוסף לפעילותו של ת’ור כמגן על הסדר ולוחם, הוא גם נותן ברכות קידוש. אלו הזקוקים לעזרה פונים אליו שיקדש ויברך אותם, כמו גם לקדש חתונות, חלקות אדמה לפני שבונים עליהם או שותלים יבולים. מספר רב של כתובי רוני שנמצאו קוראות לו לקדש את המילים.
הברכות שלו, נעשות באמצעות הפטיש שלו.
יש לו היכולת להרוג באמצעות הפטיש את העיזים שרתומות למרכבה שלו, לאכול אותם, ואז באמצעות אותו פטיש לברך את עורותיהם ועצמותהן ולהחזיר אותם לחיים, חיוניות כמו מקודם.
ת'ור מול אודין
מהווים שני ניגודים אחד לשני. אודין היה האלוהות העיקרית אליה פנו שליטים, מנודים ואנשי “עלית” למיניהם.
הערכים העיקריים של אודין הם אקסטזה, ידע, וכוח קסום.
אלו עומדים בניגוד מוחלט לסגולותיו ה”עממיות” יותר של ת’ור.
היחסים בין שני האלים מתוארים כלא נוחים לעיתים קרובות כתוצאה מכך.
למרות שאודין הוא אב האלים, באיסלנד, לעומת מדינות נורדיות אחרות, ת’ור הוא האלוהות המוערצת והמועדפת.
כשהנצרות הגיעה לסקנדינביה ולמושבות הויקינגיות, האוכלוסיה הגנה על תפיסת עולמם בפני הפולשים, דוקא ע”י קמעות של ת’ור ולא של אודין. הם תלו פטישים זעירים על צווארם בניגוד לצלבים שהביאו הפולשים איתם.
תגליות ארכיאולוגיות של תליוני פטיש אלה מרוכזות בדיוק באזורים שבהם ההשפעה הנוצרית הייתה הבולטת ביותר. ת’ור היה הפטרון שלהם.
המיתולוגיה הנורדית מתייחסת לעמים הנקראים היום דנים, נורווגים, שוודים ואיסלנדים, וגם בני השבטים הגרמאניים שהתגורר בסקנדינביה.
אבותיהם היו הויקינגים.
המיתוסים שלהם תוססים, מסקרנים וייחודיים, ומלאים בדמויות מעניינות ומורכבות.
לעיתים הסיפורים קשים ואפילו פטליסטיים, והם מייצגים את תפיסת העולם של העם הנורדי ואת הסביבה הקשה בה הם חיו.
ניל גיימן, סופר בריטי שכתב את ‘מיתולגיה נורדית’ כותב: “המיתוסים הנורדיים הם המיתוסים של מקום קריר, עם לילות חורף ארוכים וארוכים וימי קיץ אינסופיים, מיתוסים של עם שלא לגמרי סמך על האלים שלהם, למרות שכיבדו ופחדו מהם”
אלוהויות נורדיות
אשתו של אודין, אלת האהבה, פוריות, כישוף, קרב ומוות. פרייה הייתה וולבה- מכשפה ושמאנית בגרסה הנורדית.
לקריאה
