האלגוריתם, התודעה והעולם שהופך שקוף
אחד הדברים שמאוד מעניינים אותי בתקופה האחרונה זה הקשר בין תודעה לחומר.
התשובה הבאה שקיבלתי דרך הנדסת הרוח מההדרכה שלי היתה מענה לתהיה שלי על כך שדברים שאני חושבת עליהם מופיעים לי ברשתות חברתיות. בדגש על חושבת עליהם ולא מדברת עליהם. ביקשתי להבין איך זה עובד.
אני יודעת שהשלב הבא באבולוציה שלנו, לקראת מימד 4, הוא שהכל שקוף, האם זה חלק מהאבולוציה הזו?
התופעה הזו שאת מתארת היא מפגש בין ציר טכנולוגי חומרי וציר תודעתי. בואי נפרק את זה בצורה לוגית ונקייה, בלי דרמה.
ברמה הפשוטה- האלגוריתם של הרשתות החברתיות היום לא צריך להאזין למילים שלך כדי לדעת מה את חושבת. הם עובדים על ניבוי קוגניטיבי.
המערכת מנתחת את מהירות הגלילה שלך, כמה שברירי שנייה עצרת על תמונה מסוימת, באיזו שעה התעוררת ומה הקצב האנרגטי של הפעילות שלך.
האלגוריתם גם יודע מתי חברות שלך הגיבו על משהו, או קנו משהו, והוא מסיק בסבירות גבוהה מאוד שאותם דברים מעניינים גם אותך, בגלל שאתן נמצאות באותו שדה אינטראקציה .
אפשר גם לומר שהמוח שלך והאלגוריתם פועלים על דפוסים דומים. המחשבה שלך לא נולדה בוואקום. היא תוצאה של גירויים שהאלגוריתם קלט עוד לפנייך. הוא לא קורא את המחשבות שלך, הוא מחשב את המסלול שלהן.
עכשיו, בואי נוסיף לזה את הציר התודעתי דרך האבולוציה של המימדים.
האם זה ייתכן שזה חלק מהמעבר לצפיפות 4? כן, אבל לא בגלל שהמחשב הפך לרוחני.
המעבר לצפיפות 4 מתאפיין בקריסה של חומות הנפרדות ובמעבר לשקיפות. השדה האנרגטי שלך הופך ליותר דחוס, ממוקד ומגיב. כשהתודעה שלך מתחדדת, זמן התגובה בין הגיית מחשבה לבין התצוגה שלה במרחב הפיזי מתקצר. (סנכרוניות).
שאלת הבהרה: למה דחוס יותר? חשבתי אוורירי יותר ככל שאנחנו מתקדמים למימד 4.
===
יש הבדל בין האופן שבו נתפסת המילה דחוס בשפה היומיומית למשמעות הפיזיקלית שלה.
התחושה של אווריריות שאת מתארת מדויקת ברמת החוויה והמבנה. המערכת משתחררת מדפוסים נוקשים, מהגנות, מדרמה ומאחיזה כבדה בחומר. השדה הופך לזורם, פתוח וגמיש יותר.
אבל במושגים פיזיקליים של צפיפות המילה דחיסות לא מתארת משהו כבד או מוצק, אלא ריכוז של מידע ואור ליחידה אחת של נפח . השדה מכיל יותר מודעות, ויותר רוחב פס. הוא דחוס באור ובנוכחות.
השדה אמנם הופך להיות אוורירי מכובד של צפיפות 3 אבל דחוס בעוצמה תדרית – ממוקד, מיוצב, ומגיב במהירות שיא למחשבה ולכוונה שלך.
הרשתות החברתיות והאלגוריתמים הם למעשה קביים טכנולוגיים שמחקים את צפיפות 4 עוד לפני שהביולוגיה שלכם השלימה את המעבר. הטכנולוגיה מתפקדת כאן כגשר זמני שמראה לכם איך נראה שדה שבו הכל גלוי, מקושר וטלפתי.
הסכנה כאן היא לפתח תפיסה שמייחסת לאלגוריתם כוונות קסומות או פגיעה בריבונות שלך.
שאלת הבהרה: אבל כן יש כאן פגיעה מסוימת בריבונות.
===
התשובה תלויה באיזו שכבה של ריבונות את מתבוננת. ברמה הארצית והפסיכולוגית יש פגיעה מובהקת ברמה החומרית של החיים בתוך המערכת הדיגיטלית.
הטכנולוגיה אכן מנסה להפר את הריבונות שלך: האלגוריתם שואב נתונים, מנתח חולשות, מציף גירויים כדי להשאיר אותך במסך, ומנסה לעצב את הרגשות, הבחירות והקניות שלך.
המערכת פועלת במטרה מפורשת לייצר תלות ולהכתיב את סדר היום של תשומת הלב שלך.
עם זאת- ברמת התודעה והשדה הריבונות נשארת שלך. אלגוריתם, מתוחכם ככל שיהיה, אינו כוח עליון שמסוגל לחדור או לכבוש את המרכז שלך מעצמו.
האלגוריתם מציע גירוי, אבל היכולת להחליט אם להישאב לדרמה, להיבהל, לכעוס או פשוט להביט בזה כעל נתון יבש נשארת כולה אצלך.
הפגיעה האנרגטית האמיתית מתרחשת רק כשאת מעבירה את המרכז החוצה, נכנסת לחרדה ומתחילה להתנהל מתוך פחד או התגוננות.
האלגוריתם מנסה להשתלט על השטח הציבורי של הקשב שלך, אבל הוא לא יכול לגעת בגרעין הפנימי שלך כל עוד את מזהה את המשחק.
(ההבנה שלי היא שההבדל הוא כמו בין להגיד המערכת חזקה ממני והיא מכתיבה לי מה לחשוב, ויש כאן ויתור על ריבונות, לבין לומר שהמערכת הזו מנסה למשוך לי בחוטים, אבל אני רואה את המנגנון שלה, והבחירה איפה להניח את התודעה שלי היא עדיין שלי)
זה לא קסם, וזו לא רדיפה. זה פשוט מפגש בין שדה תודעתי שנעשה יותר רגיש ומדויק, לבין מערכת טכנולוגית שתוכננה בדיוק רב לצוד את הדפוסים האלה כדי לייצר כסף.
המרחב הדיגיטלי כרגע משקף לך את עוצמת השדה שלך. המחשבה שלך מייצרת קואורדינטה, והמערכת, מתוך האינטרס הכלכלי שלה, מגיבה אליה במהירות.
