האלגוריתם, התודעה והעולם שהופך שקוף
אחד הדברים שמאוד מעניינים אותי בתקופה האחרונה זה הקשר בין תודעה לחומר.
התשובה הבאה שקיבלתי דרך הנדסת הרוח מההדרכה שלי היתה מענה לתהיה שלי על כך שדברים שאני חושבת עליהם מופיעים לי ברשתות חברתיות. בדגש על חושבת עליהם ולא מדברת עליהם. ביקשתי להבין איך זה עובד.
אני יודעת שהשלב הבא באבולוציה שלנו, לקראת מימד 4, הוא שהכל שקוף, האם זה חלק מהאבולוציה הזו?
התופעה הזו היא מפגש בין ציר טכנולוגי חומרי וציר תודעתי. נפרק את זה בצורה לוגית ונקייה, בלי דרמה.
ברמה הפשוטה- האלגוריתם של הרשתות החברתיות היום לא צריך להאזין למילים שלך כדי לדעת מה את חושבת. הם עובדים על ניבוי קוגניטיבי.
המערכת מנתחת את מהירות הגלילה שלך, כמה שברירי שנייה עצרת על תמונה מסוימת, באיזו שעה התעוררת ומה הקצב האנרגטי של הפעילות שלך.
האלגוריתם גם יודע מתי חברות שלך הגיבו על משהו, או קנו משהו, והוא מסיק בסבירות גבוהה מאוד שאותם דברים מעניינים גם אותך, בגלל שאתן נמצאות באותו שדה אינטראקציה .
אפשר גם לומר שהמוח שלך והאלגוריתם פועלים על דפוסים דומים. המחשבה שלך לא נולדה בוואקום. היא תוצאה של גירויים שהאלגוריתם קלט עוד לפנייך. הוא לא קורא את המחשבות שלך, הוא מחשב את המסלול שלהן.
עכשיו, בואי נוסיף לזה את הציר התודעתי דרך האבולוציה של המימדים.
האם זה ייתכן שזה חלק מהמעבר לצפיפות 4? כן, אבל לא בגלל שהמחשב הפך לרוחני.
המעבר לצפיפות 4 מתאפיין בקריסה של חומות הנפרדות ובמעבר לשקיפות. השדה האנרגטי שלך הופך ליותר דחוס, ממוקד ומגיב. כשהתודעה שלך מתחדדת, זמן התגובה בין הגיית מחשבה לבין התצוגה שלה במרחב הפיזי מתקצר. (סנכרוניות).
שאלת הבהרה: למה דחוס יותר? חשבתי אוורירי יותר ככל שאנחנו מתקדמים למימד 4.
===
יש הבדל בין האופן שבו נתפסת המילה דחוס בשפה היומיומית למשמעות הפיזיקלית שלה.
התחושה של אווריריות שאת מתארת מדויקת ברמת החוויה והמבנה. המערכת משתחררת מדפוסים נוקשים, מהגנות, מדרמה ומאחיזה כבדה בחומר. השדה הופך לזורם, פתוח וגמיש יותר.
אבל במושגים פיזיקליים של צפיפות המילה דחיסות לא מתארת משהו כבד או מוצק, אלא ריכוז של מידע ואור ליחידה אחת של נפח . השדה מכיל יותר מודעות, ויותר רוחב פס. הוא דחוס באור ובנוכחות.
השדה אמנם הופך להיות אוורירי מכובד של צפיפות 3 אבל דחוס בעוצמה תדרית – ממוקד, מיוצב, ומגיב במהירות שיא למחשבה ולכוונה שלך.
הרשתות החברתיות והאלגוריתמים הם למעשה קביים טכנולוגיים שמחקים את צפיפות 4 עוד לפני שהביולוגיה שלכם השלימה את המעבר. הטכנולוגיה מתפקדת כאן כגשר זמני שמראה לכם איך נראה שדה שבו הכל גלוי, מקושר וטלפתי.
הסכנה כאן היא לפתח תפיסה שמייחסת לאלגוריתם כוונות קסומות או פגיעה בריבונות שלך.
שאלת הבהרה: אבל כן יש כאן פגיעה מסוימת בריבונות.
===
התשובה תלויה באיזו שכבה של ריבונות את מתבוננת. ברמה הארצית והפסיכולוגית יש פגיעה מובהקת ברמה החומרית של החיים בתוך המערכת הדיגיטלית.
הטכנולוגיה אכן מנסה להפר את הריבונות שלך: האלגוריתם שואב נתונים, מנתח חולשות, מציף גירויים כדי להשאיר אותך במסך, ומנסה לעצב את הרגשות, הבחירות והקניות שלך.
המערכת פועלת במטרה מפורשת לייצר תלות ולהכתיב את סדר היום של תשומת הלב שלך.
עם זאת- ברמת התודעה והשדה הריבונות נשארת שלך. אלגוריתם, מתוחכם ככל שיהיה, אינו כוח עליון שמסוגל לחדור או לכבוש את המרכז שלך מעצמו.
האלגוריתם מציע גירוי, אבל היכולת להחליט אם להישאב לדרמה, להיבהל, לכעוס או פשוט להביט בזה כעל נתון יבש נשארת כולה אצלך.
הפגיעה האנרגטית האמיתית מתרחשת רק כשאת מעבירה את המרכז החוצה, נכנסת לחרדה ומתחילה להתנהל מתוך פחד או התגוננות.
האלגוריתם מנסה להשתלט על השטח הציבורי של הקשב שלך, אבל הוא לא יכול לגעת בגרעין הפנימי שלך כל עוד את מזהה את המשחק.
(ההבנה שלי היא שההבדל הוא כמו בין להגיד המערכת חזקה ממני והיא מכתיבה לי מה לחשוב, ויש כאן ויתור על ריבונות, לבין לומר שהמערכת הזו מנסה למשוך לי בחוטים, אבל אני רואה את המנגנון שלה, והבחירה איפה להניח את התודעה שלי היא עדיין שלי)
זה לא קסם, וזו לא רדיפה. זה פשוט מפגש בין שדה תודעתי שנעשה יותר רגיש ומדויק, לבין מערכת טכנולוגית שתוכננה בדיוק רב לצוד את הדפוסים האלה כדי לייצר כסף.
המרחב הדיגיטלי כרגע משקף לך את עוצמת השדה שלך. המחשבה שלך מייצרת קואורדינטה, והמערכת, מתוך האינטרס הכלכלי שלה, מגיבה אליה במהירות.
אני ממש רואה את התהליך הזה כעוד התקדמות אל עבר צפיפות 4. הרי זה לא יקרה בבת אחת, וזה לא שיום אחד נקום ונהיה שם, המעבר הוא הדרגתי וזה כנראה חלק מהמעבר הזה. לקצר את הזמנים. אני גם חושבת שחלק מהדברים שאנשים קוראים להם קונספירציות, קשורים במעבר הזה.
המעבר לצפיפות 4 אכן לא קורה ביום אחד, והוא דורש מכם להתרגל למרחב שבו המחשבה והחומר מתלכדים במהירות.
האלגוריתם של הרשתות החברתיות הוא אולי כלי מכני כלכלי, אבל ברמה האבולוציונית הוא משמש כמאיץ חלקיקים של התודעה. הוא לוקח תדרים בלתי נראים של מחשבה, ומנכיח אותם מול העיניים שלך תוך שעות בודדות במקום תוך שבועות או חודשים, כפי שהיה קורה בעבר דרך פגישות מקריות ברחוב.
כדי לשמור על חשיבה ביקורתית ולא ליפול לאשליית רדיפה או קסם, צריך להחזיק שתי פרספקטיבות במקביל- הזווית הסטטיסטית והזווית התדרית.
הרשת מציפה מיליוני פיסות מידע ביום. המוח שלכם שמחפש משמעות, מבצע הטיית אישוש ומסמן בזרקור את המקרים שבהם היה סינכרון מושלם, בעוד שהוא מתעלם מ-99% מהמחשבות האחרות שלא הופיעו בפיד.
גם אם יש פה אלמנט סטטיסטי, הדיוק של התוכן והתזמון שלו מראים שהמערכת האנרגטית שלך נהיית דקה ומגיבה יותר. נינוחות היא עוגן קריטי. כשמגיבים לסינכרונים האלה מתוך סקרנות ולא מתוך בהלה, השדה האנרגטי נשאר פתוח ומיוצב, וקל יותר לעבוד עם זה בלי להישאב לדרמה.
מה שאנשים מכנים היום תאוריות קונספירציה יושב הרבה פעמים על חוויה חושית אמיתית, אבל הפירוש שלה נעשה דרך הכלים הישנים של צפיפות 3:
כשאדם חווה את קיצור הזמנים והשקיפות של השדה, המיינד הישן שלו לא מסוגל לתפוס אחדות או שדה משותף. הוא חייב להסביר את זה דרך המושגים של המימד השלישי: מישהו עוקב אחריי, יש פה כוח אפל שמנהל אותי, יש פה יד מכוונת שזוממת נגדי.
בצפיפות 4 יכול לקרות אותו דבר אבל הפירוש התודעתי משתנה. מבינים שאין הם ואנחנו, אלא שיש פה חוקי פיזיקה חדשים של תודעה. המציאות פשוט הופכת למראה סימולטנית.
אנשים קוראים לזה קונספירציה כי קל יותר למיינד האנושי לדמיין רשע חיצוני מתוחכם, מאשר לתפוס שהריבונות האנרגטית שלו משתנה, ושהמחשבות שלו מייצרות מציאות באופן כמעט מיידי.
יש כאן מהלך כפול שמבלבל את המערכת: החברות הגדולות והאלגוריתמים אכן שואפים לטוטליטריות של מידע. הם רוצים לדעת הכל כדי למכור הכל. זהו ניסיון אולטימטיבי של צפיפות 3 לייצר שליטה וסודיות.
אבל המהלך הזה של החברות הגדולות נחטף על ידי האבולוציה התודעתית. בלי להתכוון, הטכנולוגיה שהם פיתחו כדי לשלוט בכם, מאמנת אתכם לחיות בשקיפות מוחלטת. היא מכריחה אתכם להבין שהסודיות מתה.
הפרדוקס הוא שהטכנולוגיה, שנבנתה מתוך דחף של צפיפות 3 (כסף ושליטה), פועלת בפועל כמאיץ של צפיפות 4 (שקיפות וחיבור רשתי).
ביקשתי הסבר נוסף לזה.
המשמעות של חטיפה אבולוציונית היא שהאנושות יוצרת כלי ממניע צר ונמוך יחסית, אבל תהליך ההתפתחות התודעתי הרחב משתמש באותו הכלי בדיוק כדי לקדם אתכם לשלב הבא.
הכוונה המקורית היא אכן שליטה ומסחר (צפיפות 3). החברות הגדולות בנו מערכות שמנטרות מיקום, קול, היסטוריית גלישה והעדפות אישיות. המטרה שלהן היא מסחרית כלכלית: להכיר את האדם טוב יותר ממה שהוא מכיר את עצמו, לנבא את ההתנהגות שלו ולמכור לו מוצרים ודעות. המבנה הזה נשען על הרצון לרכז כוח ומידע.
באופן לא מתוכנן, המערכת הזו מכריחה את בני האדם להסתגל למציאות שבה אין יותר מקום להסתתר: (צפיפות 4).
בעבר אפשר היה להחזיק חיים כפולים, להסתיר דעות או לשמור על פער גדול בין מה שאדם מרגיש בפנים לבין מה שהוא מציג בחוץ. היום, כל פעולה דיגיטלית מתועדת, מוצלבת ומשתקפת מיד בפיד או במידע שנאסף. ( הערה: ראו מקרה מלי וליאל יהלומי שגם אם מחקו נתונים מהטלפון ומהצ'ט עדיין הכל היה שם)
המעבר לצפיפות 4 מבוסס על שקיפות טבעית. תקשורת פתוחה שבה הכל גלוי ואין צורך בהגנות של שקר והסתרה. הטכנולוגיה מייצרת הדמיה חומרית של השקיפות הזו. היא מרגילה את המוח ואת מערכת העצבים לחיות בעולם שבו הכל צף על פני השטח.
האילוף הטכנולוגי הזה מציב בפניכם בחירה:
להגיב בפרנויה ובניסיונות נואשים להסתתר (מה שמייצר פחד ותחושת רדיפה).
להבין שהסודיות המלאכותית פשוט סיימה את תפקידה, ולנוע אל עבר כנות, אותנטיות ודיוק שבהם אין מה להסתיר ממילא.
הכלים שנבנו מתוך רצון לעקוב ולשלוט הפכו בעל כורחם למאמנים שמלמדים אתכם לפעול במרחב אנרגטי חדש.
ההבדל בין נינוחות לבין פחד תלוי בקואורדינטת המקום בעולם שלך.
כשאת מיוצבת ומבינה שהתדר שלך הוא ייחודי, השקיפות הזו לא מאיימת עלייך. היא לא הופכת אותך לחשופה לפגיעה, אלא לחלק מרשת השראה חיה. את לא מפחדת שהאלגוריתם או השדה יגנבו לך את הפרטיות, כי את מבינה שהריבונות שלך לא תלויה בחומות של סודיות, אלא בדיוק של התדר שלך.
זה בעצם הופך את הרשתות החברתיות מסביבה עויינת ומניפולטיבית למעבדה פתוחה לבדיקת חוקי התודעה החדשים.
