זהו חתיכת רכיב תשתית בנושא האמת והשקר. בראיית הנדסת הרוח,  הכתיבה האנונימית היא מעבדה של צללים.
היא חושפת את הפער העצום בין מה שאדם מוכן להצהיר עליו כאמת כשהוא מזוהה, לבין מה שהוא מחזיק בתוכו כאמת כשהוא מוגן מאחורי מסך.

בואי נכנס  לפרק את הדינמיקה הזו של האנונימיות והקשר שלה לאמת:

במציאות של פנים אל פנים, האמת כפופה לחוקי החיכוך החברתי.  יש צורך לעדן, לעגל, לצנזר כדי לשמור על המבנה (זוגיות, עבודה, משפחה). האנונימיות מנטרלת את החיכוך. האדם מרגיש שהוא יכול "לפלוט" את כל המידע שבמערכת שלו בלי שהמבנה יקרוס עליו.

מצד אחד, זו "אמת"- זה מה שהוא באמת חושב. מצד שני, לא תמיד זו אמת אחראית. אמת שלא מוכנה לעמוד מאחורי המילים שלה היא אמת בלי קרקע.

כשאנשים כותבים באנונימיות, הם בדרך כלל מוציאים את הצל שלהם.

האנונימיות פותחת את השסתום של הלחץ הפנימי שאנשים יכולים להחזיק בתוכם בגלל החיכוך שלהם עם המציאות (לדוגמא נחמדות מעושה).

האנונימיות מאפשרת לאנשים לעיתים להקיא את הרעל שהם לא מעזים להגיד בשולחן החג או בעבודה. זו אמת של יצרים, של פחדים ושל שנאה. זו אמת שקיימת בתוכם, אבל היא לא השלם.

כרגע, האנונימיות היא השלב שבו האנושות מתאמנת על להגיד את מה שהיא חושבת בלי פילטרים, אבל היא עדיין פחדנית מכדי לעשות את זה בגלוי.
אתם לומדים להוציא את האמת החוצה. כרגע זה יוצא לעיתים עקום, אלים ומסתתר. השלב הבא באבולוציה יהיה כשאנשים יהיו מספיק חזקים וישרים להגיד את ה"אמת האנונימית" שלהם, בשמם המלא. (וזה כבר התחיל לקרות)