לאחרונה השם בעל עלה מחדש בשיח הציבורי בהקשרים של כתות אפלות, ובעיקר נתקלתי בו בהקשר של עדויות של התעללות טקסית בילדים, שם צוין לפעמים כי המשתתפים היו חברים בכת של בעל. כמו כן אחיינית של ג'פרי אפשטיין  סיפרה בראיון שעורר הרבה הדים כי המשפחה שלה היתה קשורה לכת של בעל.

האזכורים האלו לא מקריים. דמותו של בעל, עברה לאורך הדורות טרנספורמציה. בתרבות המקראית הוא הוזכר כיריב האלוהות היהודית, שקשור בתועבה, מיניות פרוצה ולא מרוסנת, היעדר שליטה וגבולות, ואפילו זיהו אותו עם הקרבת ילדים.
"וּבָנוּ בָמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי." (ירמיהו ז,לא)
לאט לאט הפך בדמיון הקולקטיבי לסמל של עבודת אלילים, אלימות ורוע.

אבל יש צורך לדייק: הדימויים האלו הם לא שיקוף מדויק של המיתולוגיה העתיקה שם בעל לא תואר כמפלצת שטנית, אלא ככוח סוער, משתלט, לוחמני- תכונות שיכולות לשאת גם חיים וגם הרס.

דווקא משום שמדובר בתודעה של כוח בלתי מרוסן, הוא הפך קנבס נוח להשלכה של פחדים עמוקים מהכוח האנושי כשהוא יוצא משליטה. כתות שמשתמשות בשם הזה לא מחזירות את בעל, אלא משתמשות בדימוי שהוטען במשך מאות רבות של שנים, ועושות הסוואה בעזרתו לתודעה אנושית של שליטה, ניכור, אכזריות וניתוק מהחיים.

מי שבוחר להשתמש בדמות של בעל לכתות או טקסים אפלים, עושה שימוש מעוות ומנותק מהשכבות המקוריות של הדמות, כי כמו הרבה דברים אחרים הקיימים בעולמנו, השאלה היא איך אנחנו משתמשים באנרגיה שלהם: האם אנחנו נותנים לה להפעיל אותנו בצללים, או מתבוננים בה כדי לשוב לאיזון.