ירח מלא בעקרב מזמין אותנו אל נבכי הנפש, הטרנספורמציה, המוות וההתחדשות, ולכן המיתוסים המתאימים ביותר הם אלו העוסקים בעולם התחתון, בשערים, בכניסה אל האפלה והיציאה ממנה.

בחרתי לשים כאן 2 מיתוסים שכבר נגעתי בהם כמאמרים שונים כאן באתר וגם ביוטיוב.

המיתולוגיה היוונית:
פרספונה והאדס | הירידה כטרנספורמציה

פרספונה, בתה התמימה של דמטר, אלת האדמה, נחטפת על ידי האדס, אל השאול, ויורדת אל עולם המוות. בתחילה היא נחשבת לקורבן,  ילדה אבודה שנלקחה לעולם האפלה. אבל עם הזמן, היא נעשית למלכה, לא של מה שהיה פעם, אלא של מה שלמדה. 
היא הופכת למי שחוצה עולמות. יודעת לחיות גם באור וגם בצל.

פרספונה מזכירה לנו שלא כל ירידה היא נפילה. יש ירידות שהן התחלה של מלכות חדשה, בדיוק כפי שהעקרב מבקש מאיתנו להפסיק לפחד מהצללים, ולא להישאר קורבן של מה שקרה, אלא להבין שהחיים האמיתיים נמצאים כשאנחנו מסכימות לרדת פנימה  אל תוך הפצע, הפחד, הספק, ולצאת משם עם כתר חדש.
הטרנספורמציה אינה מתרחשת רק בצמיחה, אלא גם בהסכמה להיטבל בחשכה.

המיתולוגיה המצרית:
איזיס ואוסיריס | ריפוי מתוך פירוק

המיתוס המצרי העתיק מספר על איזיס, אלת הקסם, האהבה והחוכמה, שמוצאת את גופתו המרוסקת של בעלה אוסיריס, לאחר שאחיו, סת, שרצה את המלוכה, רצח ופיזר את איבריו ברחבי הארץ.
במעשה של מסירות, איזיס אוספת חלק אחר חלק, מרפאה, מחברת, ובאמצעות קסמה מחייה אותו לרגע, מספיק זמן כדי להרות ממנו את הורוס, סמל החיים החדשים והצדק.

לעיתים, הכוח הגדול ביותר נולד דווקא אחרי שהכול נשבר. איזיס מלמדת שהריפוי קורה  בנוכחות מלאת חמלה בתוך הכאב.

איזיס היא לא רק דמות של אהבה, היא דמות של ריפוי עמוק מתוך החורבן, של טרנספורמציה שמתרחשת כשאנחנו אוספות מחדש את החלקים של עצמנו, חלק-חלק, באהבה.

שני המיתוסים האלו, האחד יווני, השני מצרי, משקפים את התמה המרכזית של ירח מלא בעקרב: לא לפחד מהאפלה, אלא לנשום בתוכה.