רגע לפני יום כיפור...

התרגיל של היום הוא פשוט, אנחנו עדיין רק בונות את האנרגיה שמבקשת להתהוות עבור כל אחת.

ולפני שנתחיל אני מציעה בחום שכל אחת תאמר בלב או בקול כבר עכשיו "אני מבקשת ליצור כאן שדה משותף של ריפוי וסליחה", בין אם את בוחרת להשתתף בתהליך כולו, או בחלקו. 

לתרגיל עצמו-
מצאי לך זמן במהלך היום, בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן שלך. הדליק נר, עיצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.
נסי לחשוב על כל האנשים והאירועים שמתבקשת שם סליחה.
סליחה לא במובן הצר של "אני צריכה לסלוח לו" או "הוא צריך לסלוח לי", אלא כל מה ואיפה שהסליחה נחוצה שם… נסי בעדינות להזכר בהם כרגע ככותרות.

קחי את הפתקיות שהכנת, ועל כל פתקית כתבו את שם האדם\האירוע.
אל תנסי לעשות סדר של זה יותר וזה פחות… פה פגעו בי, ופה אני פגעתי…
תני את תשומת ליבך לכך שזה לא אומר שאם את כותבת שם או אירוע כלשהו, שתצטרכי בהכרח לתת את סליחתך שם. זה רק אומר שבעומק ליבך יש זיהוי שמתבקשת שם חמלה לכל המעורבים.

במהלך כל הימים אם יעלו עוד שמות או אירועים נוספים, פשוט כתבי אותם על פתקית חדשה. את כל הפתקיות הכתובות הניחי בתוך האלטר.

עד כאן התרגיל להיום.

וגם אני מצהירה במרחב הזה: אני מבקשת ליצור כאן שדה משותף של ריפוי וסליחה עבור כל אחת ואחת מאיתנו, בין אם את משתתפת אקטיבית בתהליך, או בחלקו בצורה כזו או אחרת.

מצאי לך זמן במהלך היום, בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן עם החפצים. הדליקי את הנר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

הסתכלי על כל הפתקיות שכתבת עליהן שם או אירוע.
האם יש פתקית מסוימת שקוראת לך לעבוד איתה? מומלץ לא להתחיל עם משהו שהוא "הארד קור". כזה שלא מזעזע אותך רק מלקרוא את השם בפתקית. (בכלל, זה שכתבת שם כלשהו על פתק ממש לא אומר שאת צריכה לעבוד איתו(

הניחי את הפתקית במקום המדויק לה בתוך האלטר. אולי ליד חפץ מסוים או מתחתיו…קצת ימינה, או קצת שמאלה.

כרגע את רק מבקשת להאיר על הפצע הזה שקשור במה או במי שכתוב בפתקית. להאיר ולהתבונן ככל שאת יכולה לתת לזה מקום.
(אינך נדרשת לסלוח, אינך נדרשת לבקש סליחה, רק להישאר נוכחת ברכות בתוך הכאב)

פתחי את המחברת שלך, רשמי על הדף את השם\אירוע שכתוב בפתקית שאיתה את עובדת, והשתמשי בצבע וצורה כדי לתאר את הפצע שנמצא שם, כפי שאת מרגישה אותו.

מצאי לך זמן במהלך היום, בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן עם החפצים. הדליקי את הנר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

המשיכי היום לעבוד עם הפתקית שכבר התחלת איתה אתמול.

החזיקי אותה ביד שלך. האם יש לה משקל ביד שלך? …. נשמי לתוך זה.

חוץ מזה אינך צריכה לעשות דבר.
כרגע את רק מבקשת להאיר על הפצע הזה שקשור במה או במי שכתוב בפתקית. להאיר ולהתבונן ככל שאת יכולה לתת לזה מקום.
(ושוב, אינך נדרשת לסלוח, אינך נדרשת לבקש סליחה, רק להישאר נוכחת ברכות בתוך הכאב)

פתחי את המחברת שלך, כמו אתמול רשמי על הדף את השם\אירוע שכתוב בפתקית שאיתה את עובדת, וגם היום השתמשי בצבעים וצורה כדי לתאר את הפצע שנמצא שם, כפי שאת מרגישה אותו.

האם הוא שונה בין אתמול והיום? האם עולה לך מילה או משפט שקשורה בפצע הזה? (זה יכול להיות גם שורה משיר או שיר שלם שעולה לך לראש)  כתבי גם אותו על גבי הדף.

החזירי את הפתקית למקום המדויק לה בתוך האלטר. זה לא חייב להיות לאותו מקום בו הנחת אותו אתמול.

מצאי לך זמן במהלך היום, בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן. אפשר להדליק נר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה. 

גשי אל אותו ציור בצבעים שעשית אתמול במחברת שלך. במקום כלשהו בדף מופיע שם האדם\האירוע שאיתו את עובדת. הוסיפי גם את השם שלך. כתבי אותו בדף במקום שתרגישי שהוא מדויק. זה יכול להיות ליד השם השני, יכול להיות מעליו, מתחתיו.. קרוב או רחוק…

בקשי מהחלק הגבוה שבתוכך, להאיר את הפצע, להאיר אל תוך הכאב.
האם יכולה להתקיים איזשהי תנועה במרחב, ולו הקטנה ביותר בתוך המרקם הזה? האם יש איזה סדק שמבקש להתגלות, סדק דרכו מעט אור יכול להכנס?
בדקי את התנועה הזו. אפשר להוסיף משהו לציור, משהו שיסמל את הסדקים אם נפתחו כאלו.
שימי לב שאין פה סליחה אקטיבית. רק משהו שמבקש להתעורר, אם בכלל.

לעבודה הזו ניתן כמה ימים.

בימים הקרובים, במידה ואת מרגישה שאת יכולה להכיל עבודה נוספת, בחרי פתקית חדשה (ושוב, לא כזו שמקשה עליך לנשום) וחזרי על העבודה שעשינו (בחירת פתקית, הנחה שלה במקום המדויק באלטר, בקשה להאיר על הפצע והתבוננות עליו עד כמה שאפשר, להוציא את מה שמבקש כרגע לצאת ממך בצורה של צבע וצורה בדף, ואם יש מילה או משפט שעולים)

מצאי לך זמן במהלך היום, בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן עם החפצים. הדליקי נר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

את הפתקיות איתן עבדת עד עתה (בין אם זו אחת או כמה) הניחי מתחת לחפץ שמייצג עבורך סליחה בלב האלטר.
עשי את הפעולה הזו מתוך כוונה.

בחרי לך פתקית איתה את רוצה לעבוד (זה יכול להיות גם אחת הפתקיות שהנחת מתחת לחפץ) או בחרי לך פתקית באופן אינטואיטיבי (מבלי לדעת מראש מה תרימי).

החזיקי את הפתק ביד והסתכלי על מה שכתוב שם. האם יש לו משקל? איפה בעיקר את מרגישה את המשקל הזה בגוף?
בקשי להאיר על הפצע הזה שקשור במה או במי שכתוב בפתקית. תוך הסכמה להישאר נוכחית ברכות בתוך הכאב…. עד כמה שמתאפשר לך.

גשי אל המחברת ורשמי על הדף את השם\אירוע שכתוב בפתקית שאיתה את עובדת, והשתמשי בצבעים וצורה כדי לתאר את הפצע שנמצא שם, כפי שאת מרגישה אותו.

האם את יכולה למצוא בתוכך מקום ולו הקטן ביותר, שמוכן להזמין לנקודה הזו שבו את נמצאת כרגע עם הכאב, את הבורא\הרוח הגדולה או כל טרמינולוגיה אחרת שמדויקת לך? אם כן, עשי זאת.
בקשי את גילוי האור הזה על ישות הכאב שנמצאת שם, ותני לזה כמה רגעים. אין פה שום מאמץ שלך…
כמו בימים הקודמים, עדיין אין כאן סליחה אקטיבית, רק הסכמה לאפשר לכוח גדול יותר להכניס לשם אור.

האם מתאפשר שם משהו חדש?
האם יש משהו נוסף שרוצה להכתב במחברת?

מצאי לך כמה רגעים בהם את יכולה רגע לשבת ליד האלטר שלך. הדליקי נר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

נמשיך עם הפתקית שאיתה התחלנו לעבוד אתמול.
בקשי להאיר על הפצע הזה שקשור במה או במי שכתוב בפתקית. תוך הסכמה להישאר נוכחית ברכות בתוך הכאב…. עד כמה שמתאפשר לך.

האם יש משהו שונה בתחושה מאתמול?
העלי את הדמות הזו מולך, בעדינות. מבלי לבקש סליחה או לתת סליחה, האם יש בך מקום שמוכן להגיד את המילים הבאות:
"אדם זה, בדיוק כמוני, ידע צער בדידות וכאב"
"אדם זה, בדיוק כמוני, ידע צער בדידות וכאב"
לחזור על המשפט הזה כמה פעמים שמרגיש לך.

במילים אלו, את לא מביעה שום רצון או כוונה מלבד הידיעה של העובדה הפשוטה שאדם זה בדיוק כמוך, ידע צער, בדידות וכאב.

ניתן לזה כמה ימים עד לאחרי החג, בהם תנסי ברכות לומר זאת מול כל הדמויות שכתבת בפתקיות.
שימי לב איפה קשה לך לומר את זה, איפה קל יותר, איפה נפתחת תנועה חדשה, והאם יש משהו שרוצה להכתב במחברת.

הרבה תחושות יכולות לעלות בתוכי בהמשך לעבודה שנעשית כאן.
בעיקר גבולות שמטשטשים את הדיכוטומיה שיצרתי לעצמי,שנוצרה לאורך השנים, לגבי הסיפור- ביני לבין הדמות שבפתקית.
וככה, ללא מאמץ, אלא רק עם הסכמה להאיר קצת את הסיפור, אולי נפתח לי משהו חדש…

בתהליך לאורך ימי החג מול הפתקיות והמשפט- האם יש דמויות שמולם לא הצלחת לומר את זה? היתה בתוכך התנגדות לחשוב את המחשבה הזו?

***********

מצאי לך זמן בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר. הדליקי את הנר.

אספי את כל הפתקיות מהאלטר ובחרי לך 2- 3 פתקיות לעבוד איתם כעת.
את כל השאר החזירי אל מתחת לחפץ המייצג סליחה.
החזיקי ביד את הפתקית הראשונה איתה את רוצה לעבוד. רשמי את השם שכתוב בפתקית במחברת.
ניתן רגע לדמות שכתובה בפתקית להתהוות מולנו, ונאפשר בעדינות מקום לרגשות שקיימים בתוכי כעת, או כאלו שרוצים לעלות.
רשמי את כל מה שעולה במחברת מבלי לצנזר. אין צורך לחפור פנימה, רק לתת מקום למה שממילא נמצא שם, ולכתוב אותו.
לאחר שסיימת לכתוב את הרגשות או כל תיאור שעולה לך ( למשל: כעס, בגידה, חוסר אמון, עלבון, בלבול…) תני בהם עוד מבט ושאלי את עצמך:

האם אני מוכנה להיות פתוחה לכך שיש אפשרויות נוספות?
(על מה שאני כבר יודעת לגבי המצב…. רק מוכנה להניח שאולי לא ראיתי הכל, לא יודעת הכל, לא הבנתי הכל, משהו נסתר ממני…)

אין צורך להשיב. רק לתת לשאלה להדהד

האם אני מוכנה להיות פתוחה לרעיון שיש לי אמונות רעיונות שיפוטים ודעות שמגבילות את הראייה שלי כרגע לגבי המצב?
(רק מוכנה להניח שאולי יש לי כל מיני מחשבות או אמונות או שיפוטים או אמונות שאני הולכת איתן והן מראות לי רק את מה שאני רואה כרגע, והן מצמצמות את הראייה שלי …)

אין צורך להשיב. רק לתת לשאלה להדהד

האם אני מוכנה להיות פתוחה לרעיון שיש דרכים נוספות עבורי לראות את המצב?
(רק מוכנה להניח שאולי יש עוד דרכים ואפשרויות שרק מחכות שאתבונן בהם)

ושוב אין צורך להשיב. רק לתת לשאלה להדהד

עשי כך עם כל אחת מהפתקיות שכרגע בחרת לעבוד איתן ( לכתוב את השם במחברת, לתת לדמות להתהוות מולך, לראות בעדינות איזה רגשות יש לך מול זה, ולשאול את השאלות)
האם יש משהו נוסף שרוצה להכתב במחברת ליד כל שם, או צבעים כלשהם שמבקשים להגיע אל הדף?

אני מזכירה, שאנחנו עובדות בעדינות ורק מאפשרות תנועה עדינה ולאוויר חדש להכנס לשם…

הימים עוברים מהר והמפגש שלנו בזום "כל נדרי" הולך ומתקרב (ביום שני הקרוב) ובנתיים אנחנו עובדות עם אירועי חיים ודמויות בחיינו, שיש שם מהות הקשורה בסליחה. וכמו שבטח הבחנתן, אנחנו בעדינות פורמות חוטים ולא מפעילות שום מאמץ לסלוח.

סליחה דורשת כניעה. וסליחה שניתנת טרם זמנה מרגישה כמו חילול עצמי.
עוד לפני שתתכן סליחה, יש צורך מצד אחד להודות שנפגעתי, ומצד שני לוותר על הרכושנות שלנו ביחס לפגיעה… אז אנחנו מתקדמות לאט ומשחררות לגמרי כל תוצאה.

בואו ננסה היום לאוורר עוד קצת את הפגיעות הזו שעומדת ביני לבין אחת הדמויות שם בפתקיות.

מצאי לך זמן בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר. הדליקי את הנר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

בחרי לך את אחת הפתקיות שמתאים לך לעבוד מולה, והביאי את הדמות מולך.
ביממה האחרונה שאלנו מול דמויות שונות את השאלות:
האם אני מוכנה להיות פתוחה לרעיון שיש לי אמונות רעיונות שיפוטים ודעות שמגבילות את הראייה שלי כרגע לגבי המצב?
האם אני מוכנה להיות פתוחה לרעיון שיש דרכים נוספות עבורי לראות את המצב?

והיום נוסיף להדהד את ההצהרות הבאות מול הדמות שבחרנו: (זה בעצם מולנו אבל לאחר שעוררנו בנו את מה שאותה דמות מפגישה אותי, בתוכי)

אני פתוחה לרעיון שיש אפשרויות נוספות לגבי המצב
אני פתוחה לרעיון שיש לי מחשבות אמונות שיפוטים ודעות שמגבילות את הראייה שלי כרגע לגבי המצב
אני פתוחה לרעיון שיש עבורי דרכים נוספות לראות את המצב

ולא לשכוח לנשום עמוק כשאני אומרת את ההצהרות האלו. בסקרנות…
האם תנועה חדשה יכולה להתקיים כאן? אנחנו רק בודקות.

נהיה בזה מול דמות אחת או יותר עד ליום ראשון, שם נביא עוד תנועה.

שבת שלום

מצאי לך זמן בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר הקטן עם החפצים. אפשר להדליק את הנר, לעצום עיניים ולקחת כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

בחרי לך אחת או יותר הפתקיות או יותר שמתאים לך לעבוד איתן, והביאי את הדמות\האירוע מולך.
בימים האחרונים שאלנו שאלות שונות את הדמויות. שאלות שמאפשרות לתת מקום לקול חדש לעלות מתוכנו.

היום נצהיר מול כל אחת מהדמויות איתן נרצה לעבוד:

אני מוכנה לשחרר את הקוטביות בנוגע למצב (ואפשר להוסיף: בכל הגופים ובכל המימדים)

אני מוכנה לשחרר את ההתכווצות בנוגע למצב (ואפשר להוסיף: בכל הגופים ובכל המימדים)

אני מוכנה לשחרר את האשליה בנוגע למצב (ואפשר להוסיף: בכל הגופים ובכל המימדים)

אני מוכנה לשחרר את הנפרדות בנוגע למצב (ואפשר להוסיף: בכל הגופים ובכל המימדים)

אחרי כל משפט להמתין רגע. ואני שוב מזכירה- שבמילים אלו את לא מביעה כוונה של "אני סולחת", אלא בדיוק מה שזה- מוכנות לשחרר קוטביות, התכווצות, אשליה ונפרדות.

אנחנו למעשה מביעות כאן על הסכמה לשחרר תבניות של:

דואליות/קוטביות – טוב ורע, נכון לא נכון, צודק ולא צודק, הדרך שלי והדרך שלך , שיפוט, ביקורת, דרמה –  כל הסיפורים שלנו על המצב

התכווצות– כל סיפור כזה מחליש אותנו, מקטין אותנו וגורם לנו להתכווץ מול עצמנו ומול האחר

אשליה– האשליה היא שמה שאני רואה כרגע הוא הנכון. שיש לי את הפתרון/התשובה, שאין דרך אחרת לפעול/לראות

נפרדות– חוסר מודעות לפיצול, תודעות שונות, זמן-מקום-מרחב 

(אפשר דרך אגב, לומר את זה, כולל השאלות הקודמות שעשינו, על כל דבר שמעורר בנו כיווץ. כל אלו הם חלק מתקשור שקיבלתי מ"אנו רפאל" לפני מספר שנים כתהליך שנקרא "בהירות רגשית")

ואפשר גם לגשת למחברת, לכתוב את שם הדמות מולה עבדת, ולראות איזה צבע\ים וצורה רוצים לבוא לידי ביטוי.
האם יש הבדל בין ביטויי הצבע עכשיו לאלו שנתת לאותה דמות לפני כשבוע ויותר?  

מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים
הוא רמוס וקשה
כמו חצר.

אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.

יהודה עמיחי

אנחנו הולכות ומתקרבות לנקודת סיום התהליך שעשינו לאורך השבועיים האחרונים. (מחר)
ושוב, אני מזמינה אותך למצוא לך זמן בו את יכולה רגע לשבת ליד האלטר עם החפצים. הדליקי את הנר, עצמי עיניים וקחי כמה נשימות עמוקות. הביאי נוכחות שקטה וערה.

ומבלי להתייחס לשום דמות מהפתקיות שלנו, ככזו שאנחנו צריכות לסלוח לה בהכרח, את מוזמנת ברכות- רק להדהד את האמירות הבאות:
"האם אני רוצה לחיות בתודעה שיש דברים שלא ניתן לתקן?"

"לא בשבילו אני רוצה לסלוח. בשבילי אני רוצה"

זה לא מכוון כלפי אף דמות. אלא כמשפט להדהד

איך מרגישים לך המשפטים האלו? מהדהדים לך? דוחים אותך?

ואם את רוצה, אפשר לכתוב כל אחד מהם בגדול במחברת ולתת להם מקום.