מולד הירח באריה מתרחש תמיד בלב הקיץ שלנו, בתוך תדר של אש. אבל לא אש שמבקשת להתפשט ולכבוש אלא אש קבועה ויציבה.
זו האש של אריה: לב פתוח, עיניים בורקות, להבה שמבקשת לבעור לאורך זמן  לא כדי לשרוף אלא כדי להאיר.

האש לא מונעת על ידי דחף רגעי או סקרנות מתחלפת, אלא מתוך חיבור עמוק למה שבאמת בוער מבפנים. האש שואלת לא מה את אמורה לעשות, אלא מה בך רוצה לחיות, גם אם זה נראה גדול ואולי אפילו חשוף מדי.

אריה הוא מזל הלב. הוא מביא איתו קריאה עמוקה לנראות, לאהבה עצמית, לאומץ להיות מי שאת באמת. זה אומר להאיר במלואך.
זו אנרגיה שמבקשת לא רק להיות אהובה, אלא להיות נאהבת על מהותך המדויקת,  על מי שאת כשאת לא מתאמצת.

זהו זמן של בדיקה פנימית:
איפה את עדיין מחזיקה את עצמך בצל כדי שלא יכאב?
איפה את מצמצמת את האור שלך כדי שלא יכביד על אחרים?

אריה נועד לבטא. והוא מביא איתו זיכרון נשמתי של זכותך לזהור.

האש של אריה מחוברת גם ליצירה, אבל לא כתוצאה, אלא כתנועה.
זו לא יצירה של רשימות, תוכניות ומשימות אלא של להבה שמתפרצת כי היא לא יודעת אחרת.

זו היצירה שהנשמה שלך רוצה לתת לעולם: ציור, קול, רעיון, תנועה, דרך חדשה.

הילדה הפנימית

בלב האריה שוכנת גם פגיעות. הרצון הבסיסי של הילדה הפנימית להרגיש נראית, אהובה, מספיקה.
מולד כזה יכול לעורר רגשות עמוקים של חשיפה, רגישות, כאב ישן של דחייה, במיוחד מול הרצון להופיע במלואך בעולם.

אבל זו בדיוק הדלת  יכולה להפתח אם תסכימי לפגוש את הכמיהה הזו, ולא לברוח ממנה, אפשר יהיה להתחיל לרפא אותה ולצאת אל העולם לא מתוך הצורך להוכיח, אלא מתוך שמחת ההוויה שלך.