זמן מיכאל- האומץ למוא את האור בתוכנו
11.10.26
בסוף ספטמבר חל במסורת האנתרופוסופית חג מיכאל, אבל מיכאל לא שייך רק ליום אחד. התקופה שסביב סוף ספטמבר והכניסה אל הסתיו נחשבת ל זמן מיכאלי – זמן שמלווה את המעבר מן האור הגדול של הקיץ אל הימים שהולכים ומתקצרים.
כשהאור בחוץ מתחיל לפחות, הטבע משנה את התנועה שלו. משהו מתחיל להתכנס, לרדת פנימה, להתכונן לחודשים החשוכים יותר.
ובתוך המעבר הזה מופיעה דמותו של מיכאל.
במסורת הנוצרית, המלאך מיכאל הוא מנהיג צבאות השמיים, והוא מופיע בספר ההתגלות כשהוא נלחם בדרקון ומכניע אותו. הדרקון מזוהה שם עם כוחות הרוע, ומיכאל מייצג את הכוח הניצב מולם.
לאורך מאות שנים הופיע הדימוי הזה בהרבה יצירות אמנות: מיכאל, לרוב עם שריון , חרב או חנית, ניצב מעל דרקון המובס לרגליו.
אבל במסורת האנתרופוסופית, התמונה הזו מקבלת משמעות נוספת, הנוגעת גם לחייו הפנימיים של האדם.
מיכאל מייצג כוח של אומץ, ערות, בהירות ורצון.
והדרקון אינו רק משהו רע שנמצא אי שם בחוץ.
הוא יכול להיות גם הפחד שלנו. הכוחות שמכווצים אותנו. מה שמערפל את החשיבה שלנו. מה שגורם לנו לפעול מתוך אוטומט, להקטין את עצמנו או לוותר על מה שאנחנו יודעות בתוכנו.
וכאן נמצא הקשר העמוק בין מיכאל לבין הסתיו.
על פי התפיסה האנתרופוסופית, בקיץ האדם חי יותר כלפי חוץ, במפגש עם האור, החום והשפע של הטבע. עם בוא הסתיו, כשהכוחות החיצוניים האלה מתחילים לסגת, נפתחת בפניו הזדמנות לפתח מתוכו את מה שהעולם סיפק לו מבחוץ.
לכן תקופת מיכאל נחשבת לזמן של חיזוק האומץ, הרצון והערות הפנימית. לא רק להתבונן במה שמפחיד אותנו או מחליש אותנו, אלא לטפח את הכוח שמאפשר לנו לעמוד מולו.
כאילו השנה עצמה אומרת:
בקיץ היה הרבה אור בחוץ. עכשיו מתחילה העבודה של מציאת האור מבפנים.
ולכן תקופת מיכאל היא לא רק תקופה של התכנסות. יש בה גם משהו מאוד פעיל. היא לא מבקשת מאיתנו לברוח מהעולם אל תוך עצמנו, אלא להיכנס פנימה כדי לפגוש את הכוחות שאיתם נוכל לעמוד בעולם .
וכדאי לדעת שיש גם משמעות רחבה הרבה יותר לזמן מיכאל.
עד כאן דיברנו על התקופה המיכאלית שחוזרת מדי שנה עם בוא הסתיו. אבל על פי רודולף שטיינר, אנחנו נמצאים גם בתוך עידן מיכאל גדול, שהחל בשנת 1879 וצפוי להימשך, עד לאמצע המאה ה-23 בערך.
זהו עידן שבו האנושות נקראת לפתח חשיבה עצמאית וחופשית, להתמודד עם הנטייה לראות בעולם החומרי את המציאות כולה, ולגלות מחדש את הקשר שבין חשיבה, תודעה ורוח.
במובן הזה, חג מיכאל השנתי הוא מעין תזכורת קטנה למשימה הגדולה של התקופה שבה אנחנו חיות.
ואם נחזור לזמן המיכאלי שחוזר אלינו מדי סתיו, ישש כאן שאלה שאפשר לקחת איתנו לתוך אוקטובר:
מהו הדרקון שאני פוגשת עכשיו בחיי, ואיזה כוח בתוכי מבקש לגדול כדי שאוכל לעמוד מולו?
