במימדים גבוהים, מקום הוא לא שטח נדלן אלא קורדינטה. תדר ייחודי. חתימה אנרגטית שרק את יכולה להפיק.
וכשאת תופסת את המקום שלך, את בעצם מתייצבת על הקואורדינטה המדויקת שלך ביקום.
מכיוון שאף אחת אחרת לא באמת יכולה להיות "את" בתדר שלך, אין באמת תחרות. ההצלחה של קולגה היא לא על חשבונך, כי היא מאירה חלק אחר בפאזל.
וכשאת לא בטוחה במקום שלך, המערכת שלך פועלת שם מתוך כיווץ. את מרגישה שאם אחרת גדלה, היא "מסתירה" לך את השמש.

כשאת בידיעה שיש לך מקום, הגדילה של האחרת הופכת להשראה, לתהודה. במקום לחשוב "היא לוקחת לי", אני מבינה ש"היא מרחיבה את השדה".
וככל שיש יותר נשים מצליחות, מודעות וקורנות סביבך, התדר הכללי של הסביבה עולה וזה מקל על הדרך שלך. על ההתפתחות שלך.
היכולת לאפשר לאחרים לגדול לידך נובעת משובע פנימי.
ופחד מהצלחה של אחרים הוא סימפטום של פצע שיש בו רעב , תחושה שהמקור שלי הוא חיצוני, בין אם זה לקוחות, או לייקים, או אישור.
וכשאת מחוברת לקורדינטה שלך, את מבינה שהמקור הוא פנימי ואינסופי. את יכולה להיות מלכה בממלכה שלך, ולשמוח שיש עוד מלכות מסביב, כי המלכות שלהן לא מערערת את הכתר שלך.
במקרא- לכל שבט ולכל אדם יש את הנחלה שלו. ונחלה זה לא סתם שטח אדמה. זו הקצאה תדרית. כשאדם מנסה "להשיג גבול", הוא לא רק לוקח אדמה, הוא משבש את הדיוק של המערכת כולה.

הידיעה שיש לי "נחלה"- מקום משלי בעולם, ייעוד שרק אני יכולה למלא, היא התרופה המלאה לקנאה. קנאה נובעת מהמחשבה שהנחלה של האחר טובה יותר, כשהאמת היא שהנחלה שלי, היא המקום היחיד שבו אני יכולה להניב פרי.
גם כשהרועים של אברהם ולוט רבים, אברהם לא נכנס לתחרות. הוא אומר: תקח שמאלה, אני אקח ימינה, ואם תקח ימינה, אני אלך שמאלה.

אברהם כל כך בטוח במקום שלו מול האלוהות, שהוא לא מפחד שלוט יקח לו את הנתח הטוב- את כיכר הירדן. הוא יודע שהברכה שלו לא תלויה במיקום הגיאוגרפי, אלא בחיבור שלו למקור.
כשאתה יודע מי אתה, כל מקום שתלך אליו יהיה המקום הנכון.
אם חלק אחד בפאזל גדל ונהיה זוהר ומדויק יותר, הוא לא מסתיר את החלקים שלידו. להיפך, הוא עוזר להם להבין איך להתחבר.