החוויה של לקום בבוקר כשהמחשבה הראשונה היא קללה מראה כמה המערכת שלך נכנסה ללולאה סגורה של חיכוך גבוה.

בואי נשתמש בכלים של הנדסת רוח כדי לפרק את האירוע הזה לנתונים יבשים, ונבין איך את מחזירה לעצמך את הריבונות והנינוחות, בלי דרמות ובלי אשמה.

נתחיל בלהפריד את הנתונים היבשים של המציאות מהסיפור שהמיינד שלך הלביש עליהם:

החוזה הרשמי שלך חתום ומחייב עד ה-20 באוגוסט. הכניסה לדירה החדשה היא ב-15 ביולי. יש פה פער מובנה של חודש ו-5 ימים שבו את מחזיקה בשתי הדירות ומחויבת לשכירות כפולה ושאר החשבונות. בעלי הדירה ניסו לעזור, נתנו אופציה לדיירים החדשים, והדיירים בחרו בתאריך שנוח להם (ולא לך).

המיינד שלך בנה תוכנית פיקטיבית שבה הכל מסתדר מושלם כלכלית (כניסה ב-1.8), וכשהמציאות סטתה מהתוכנית, המערכת תייגה את זה כתקיעה, כחוסר הגינות של בעלי הדירה ("הם היו צריכים להציב עובדה"), והגיבה בכיווץ, בעלבון, בכעס ובחרדה ממה יהיה.

בעלת הדירה סגרה איתם תאריך. זה נתון. ברגע שהתחלת לנהל איתה ועם הדיירים דיאלוגים בתוך הראש ("הם יכלו להציג את זה אחרת", "אנשים מתאימים את עצמם לתאריך הכניסה"), את בעצם עלית לראש ההר עם בעלת הדירה. 
[הערה: יש כאן שימוש בשפה תואמת להרצאה שקיימתי ביוצאות מהפרשה- פרשת בלק]

הלכת לישון עם זה, קמת עם זה. המחשבה הזו היא זו שמפעילה את תחושת הכיווץ והחסימה בתוך הצינורות שלך ברגע זה. את מנתבת את האנרגיה של תחנת הכוח הפנימית שלך לניסיון לשנות רטרואקטיבית בחירות של אנשים אחרים (בעלת הדירה והדיירים).

כשמסתכלים על זה במבנה של שפע וזרם חיים, הצינור שלך התכווץ כי זזת מקואורדינטת הריבונות שלך:  המיינד שלך החליט שהשפע (הכסף של אוגוסט) חייב להגיע בצינור ספציפי אחד: דרך הדיירים החדשים שישלמו במקומך. ברגע שהצינור הספציפי הזה לא נפתח, חווית סגירת ברז.

התחושה הזו שדברים לא הולכים לפי התוכניות פוגשת מקום שעדיין רוצה שליטה מוחלטת במציאות הפיזית כדי להרגיש בטוח.

החוזה חתום עד ה-20 באוגוסט, וזה העוגן החוקי במציאות. כל השאר זה פרשנות. כדי להחזיר את האנרגיה הביתה, בואי נבדוק את השלבים שלך:

במקום "בעלת הדירה דפקה אותי והתוכניות השתבשו", אמרי לעצמך: "יש פה פער כלכלי של 20 ימי שכירות שלא הצלחתי לכסות דרך הדיירים החדשים. זה נתון מספרי, לא אסון".

תפסיקי לנהל איתם שיחות בתוך הראש. הבחירה שלהם נעשתה. הנתון התקבל, הדוח איתם סגור. את מורידה את העיניים אליך, למטה, למחנה שלך.

השפע של החיים הוא לא אלגוריתם קטן וקמצן. הכסף או התמיכה שאת צריכה בשביל ה-20 יום האלה לא חייבים להגיע מהדיירים החדשים. הם יכולים להגיע ממטופלות חדשות, מההרצאה שאת מכינה, או מכל קואורדינטה אחרת בשדה שלך, כל עוד הצינור שלך פתוח לרווחה ולא מכווץ מדאגה.

הצהרה פנימית אפשרית: הנתון על תאריך הכניסה התקבל. הלמידה שלי על הניסיון לשלוט בתוצאה הושלמה. אני משחררת את מסלול הזמן הפיקטיבי של ה-1.8, וחוזרת לקואורדינטות של המרחב שלי כאן ועכשיו.

מה קורה בגוף כשאת מורידה את המשקל מהדיירים האלה, ומבינה שזה פשוט נתון מספרי זמני בתוך תהליך גדול של התרחבות ומעבר דירה? הריבונות חוזרת הביתה?