חכמה שרשית: הממלכה הקדושה והסמלית של העצים
מראשית התרבות האנושית, עצים סיפקו מחסה, פרנסה ומשמעות רוחנית. עמים עתיקים כיבדו עצים כמשכנם של רוחות, ומרחבי פולחן וטקסים .
עם גובהם המתנשא והחיבור השורשי שלהם לאדמה, העצים הם סמלים של כוח, חוכמה, חוסן ומייצגים את מעגל החיים.
מעבר לביטוי הפיזי שלהם, העצים השתרשו בתודעה הקולקטיבית של האנושות, ויש להם מקום קדוש ומכובד בתרבויות ובמיתולוגיות שונות ברחבי העולם, והם ייצוגים של הקוסמוס עצמו. (דוגמת עץ החיים הקבלי)
העץ הוא גם אחת המטאפורות המתמשכות ביותר של האנושות, לקשרים משפחתיים, התפתחות אנושית, רשת החיים המחוברת הדדית, וגשר בין שמים וארץ.
נעבור ביחד על כמה עצים משמעותיים- אמיתיים או מטאפוריים
עץ האלון והדרואידים
לעץ האלון הייתה משמעות קדושה עבור הדרואידים – מעמד הכוהנים בתרבויות הקלטיות העתיקות. המילה 'דרואיד' פירושה 'ידע אלון' או 'אלו שיודעים את סודות האלון'.
גובהו המתנשא של האלון חדור כוחות הקסם, יצג את יכולתם של הדרואידים לחבר בין העולם העליון והתחתון. בלוטים ועלי אלון שימשו בטקסים שונים בשל תכונותיהם המטהרות וההגנה. האלון ייצג גם את ציר מונדי- מרכז העולם, במסורות הדרואידיות.
עבור הדרואידים, עץ האלון היה סמל נערץ המקיף את עקרונות הליבה של אמונותיהם.
סיבולת עץ האלון ואורך חייו הוא מן המשותף עם הדרואידים. שיקף את החניכות הארוכות של הדרואידים על מנת להשיג חוכמה רוחנית. הגזע החזק והענפים הרחבים שלו הפכו אותו לסמל של חוזק פיזי וחוסן- אותן תכונות שהדרואידים העריצו וביקשו לגלם.
עץ אלון המכובד גדל לאט וחי במשך מאות שנים, והוא סמל של ידע מצטבר וזמן, ממש כמו הדרואידים, שומרי החוכמה ושומרי המסורות שבעל פה.
חורשות אלונים היוו מרחבים מקודשים לטקסים דרואידיים והם ערכו בהם רבים מהטקסים החשובים שלהם.
האלון מילא גם תפקיד בחיבור הרוחני של הדרואידים לחיזוי עתידות. הם האמינו שהסדקים והדוגמאות בקליפת האלון מכילים מסרים ותובנות מהעולם הרוחני, והיו יודעים לפרש את הסימנים שעל קליפת האלון.
קצרה היריעה מלהכנס כאן לכל הדקויות, אבל גם העלים וענפי האלון והבלוטים שעליו, שולבו לעתים קרובות בטקסי הדרואידים, והיו חלק מכלים פולחניים.
עץ הפיקוס
חשיבותו של עץ הפיקוס חורגת הרבה מעבר לערכו האקולוגי. במיתולוגיה ההודית הוא תופס מקום מיוחד. בדת ההינדית, עץ הפיקוס נערץ והוא מחוברת לשלושה אלים: ברהמה, וישנו ושיווה.
העץ, המייצג חיים, עושר ופוריות, נחשב למקום מגוריו של וישנו. מספרים כי בעבר כשהשדים ניצחו את האלים, וישנו התחבא בתוך עץ פיקוס.
עצי פיקוס נקראים גם "עצי בודהי" או עצי הארה. מקובל לחשוב שבודהה זכה להארה תחת עץ פיקוס.
עץ בודהי מפורסם נמצא בביהאר (מדינה בהודו) והוא נערץ על ידי עולי רגל מכל רחבי העולם, מה שהופך אותו לאנדרטה תרבותית ודתית משמעותית.
עץ הבניאן
לעץ הבניאן יש משמעות תרבותית, דתית וסמלית עצומה בהודו. הוא נערץ בזכות אריכות ימיו, ודפוס הצמיחה הייחודי שלו. עץ הבניאן נחשב לקדוש ומזוהה עם היבטים מיתולוגיים, דתיים וחברתיים שונים. להלן כמה היבטים מרכזיים של חשיבותו של עץ הבניאן להודים:
במיתולוגיה ההינדית, עץ הבניאן מכונה לעתים קרובות 'העץ המגשים משאלות'. מאמינים שלעץ יש את הכוח להגשים את רצונותיו, וככזה, הוא נערץ כסמל של שגשוג ושפע.
מקדשים עתיקים ואתרים דתיים רבים בהודו ממוקמים מתחת לצל של עצי בניאן. עצים אלו נחשבים לקדושים, ונוכחותם מעצימה את האווירה הרוחנית של הסביבה.
יכולתו של עץ הבניאן להצמיח שורשים שהופכים בסופו של דבר לגזעים נוספים, מעניקה לו מראה ייחודי. דפוס צמיחה זה משקף את הטבע המחזורי של חיים, מוות ולידה מחדש.
לפי האגדה, הקיסר אסוקה, אחד משליטי הודו הגדולים, השיג הארה מתחת לעץ בניאן. אומרים שאירוע זה הפך אותו לשליט רחום ורודף צדק, וכך העץ הפך גם לסמל של הארה ושלטון מוסרי.
עצים מטאפוריים
ישנם גם כמובן עצים מטאפוריים רעיוניים כמו עץ המשפחה הגנאלוגי המתחקה אחר השושלת המשפחתית. בעץ יש רשת מורכבת של ענפים שמתארים את הצמיחה והתרחבות של משפחות על פני דורות. השורשים מייצגים את אבותינו.
עץ הדעת המייצג מודעות מוסרית. עץ הדעת בגן העדן המקראי, עמוס בפירות אסורים, הופך לסמל למסע החיפושים של האנושות לחכמה ולהשלכות של אי ציות.
עץ החיים במובנו הרחב נקרא גם ציר מונדי. ציר מונדי הוא מרכז העולם בעיקר מבחינה תודעתית, ולכל תרבות יש את ציר העולם שלה. את הדרך שלה לראות את הציר הזה. מעין ציר אופקי ורוחבי המחבר את כל העולמות ואת כל הבריאה.
האנושות מאז ומתמיד היתה זקוקה לתפיסה השואפת לסדר הגיוני בתוך היקום הכאוטי.
יש שני עצים שבאופן אישי מרתקים אותי: עץ החיים הקבלי, ועץ העולם-הייגדרסיל (Yggdrasil) הנורדי.
עץ החיים הוא סמל חשוב בתורת הקבלה של היהדות. העץ מכיל את כל סודות הבריאה, מייצג את הכוח המקיים של החיים, והוא כולל 10 ספירות, שכל אחת מייצגת היבט אחר של הבורא, ושל הקיום שלנו.
אילן הספירות מורכב מ3 עמודות. עמודה ימנית- חסד, עמודה שמאלית- גבורה ועמודה אמצעית מאזנת- תפארת.
את כל הבריאה אפשר למצוא בעץ הזה, דרך 10 הספירות והקוים המחברים ביניהם- 22 נתיבים (22 אותיות השפה העברית) -ביחד 32.
כפי שכתוב בספר יצירה: “בשלשים ושתיים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו”
במיתולוגיה הנורדית עץ העולם הוא הייגדרסיל הניצב גבוה בלב הקוסמוס, ענפיו המגיעים עד השמים, ושורשיו בעומק האדמה. הוא שוכן בשלושה עולמות – ומקשר בין שמים (מחוזות האלים), הארץ (בני האדם), והשאול. עץ זה מרכזי בסיפורים רבים במיתולוגיה הנורדית.
על פי המיתולוגיה הנורדית האל אודין פנה אל הייגדרסיל על מנת שיגלה לו את סודות היקום והעתיד כדי להחכים יותר.
העץ הורה לו לקבע את עצמו במהופך עליו במשך תשע יממות רצופות. חוויה הזו היתה עבורו כמו לידה מחדש. בתום תשע הימים הוא ראה בעיני רוחו את הרונים- אותו א"ב נורדי קדום שטעון בקסם מאגי ומכיל רבים מסודות הקיום.
גם לנצרות יש סוג של עץ, ציר מונדי משלהם. לישו הצלוב יש ציר אופקי וציר רוחבי, מה שיוצר את צורת הצלב. ראשו אל השמיים, רגליו אל הגיהנום, ובציר האופקי נמצאות ידיו. יד אחת לכיוון בריאת העולם, והשניה לכיוון אחרית הימים והגאולה.
עוד קצת על עצים בתרבויות שונות
3 עצים: הראשון מייצג לידה, השני חיים, והאחרון מוות.
תושבי אובנגוי ממערב אפריקה שותלים עץ כאשר ילד נולד בקהילה. ככל שהעץ פורח, כך גם הילד, אבל אם העץ לא מצליח לפרוח ולשגשג, גם בריאותו של הילד נחשבת לרעועה.
כשהעץ פורח, זה הזמן לנישואין. האדם עבורו נשתל העץ, משאיר מדי פעם מתנות לעץ, וכאשר האדם מת, מאמינים שרוחו ממשיכה לחיות בעץ.
קאראם פוג'ה הוא פסטיבל קציר שנחגג על ידי קהילות השבטים בצפון הודו. הוא מוקדש לסגידה של קאראם- אל הכוח והנעורים. הפסטיבל נחגג ביום ה-11 של הירח המלא בחודש ההינדי בהדרה, שחל בין אוגוסט לספטמבר.
זהו זמן להודות לאלים על יבול שופע, ולהתפלל לשגשוג ובריאות טובה.
ביום של קאראם פוג'ה, המאמינים הולכים ליער כדי לאסוף ענפים של עץ קאראם. ענפים אלו מעוטרים לאחר מכן בפרחים ובפירות ומניחים אותם במיקום מרכזי. הם מתאספים סביב עץ הקאראם לשיר, לרקוד ולהתפלל, שם הם מציעים אוכל ושתייה לאלים השונים.
זהו פסטיבל-משתה שחוגג את החיים סביב עץ הקאראם המייצג חיות ובריאות.
לשבט הזולו יש פרוטוקול מסוים של איסוף המת. אדם שמת בכל מקום אחר מאשר הבית שלו (בית חולים או תאונה במקום אחר בכפר) בני הכפר הולכים לאסוף את הרוח שלו. באחריותה של המשפחה להוביל את רוחו של הנפטר בחזרה לביתה.
הם עושים שימוש בעץ אפריקאי מסוים (לא מצאתי את המילה העברית שלו. השם הבוטני הוא Ekebergia capensis)הם מאמינים שזה העץ היחיד שיכול לשאת את רוחו של הנפטר.
אחד מבני המשפחה, לרוב הבכור הולך לבקש מהעץ רשות לקחת ממנו ענף. ואז הולך למקום שבו נמצא המת ואוסף את רוחו. הוא אומר לו- “באתי לאסוף אותך. אנחנו חוזרים הביתה”. הוא ממתין עד שרוח המת עולה על הענף ואז מתחיל המסע הביתה לקבורה, ביחד עם רוח המת על הענף.
השימוש בענף העץ לשאת את המתים משקף את הקשרים ההדוקים של הזולו לאדמותיהם ולרוחות הטבע שלהם. זהו מעשה פשוט אך רוחני של הבאת חבר קהילה למנוחה באדמה שטיפחה אותם במהלך החיים. הענף שסייע למסע הביתה נתפס כשומר על הקשר הקדוש בין שבט הזולו לאדמה ולעצים.
עצים הם לא רק ישויות בוטניות אלא סמלים חיים המגשרים בין הארצי לשמיימי, לנשגב. העצים השזורים בכל תרבויות העולם משמשים עדות לתפקיד החשוב שהם ממלאים בנרטיב האנושי.
מעץ האלון העוצמתי המסמל חוזק וחוכמה עבור הקלטים דרך לחיבוק הקוסמי של עץ העולם במיתולוגיה הנורדית, עץ החיים הקדוש של תורת הקבלה, ועד העצים הנטועים עמוק במסורות האפריקאיות, כולם חוצים את הגבולות הגיאוגרפיים, ומגלמים שפה אוניברסלית שמהדהדת עם הרוח האנושית הקולקטיבית.
