אמת ושקר- קריסה ובנייה מחדש של מושג האמת
ביקשתי להבין בראיית על את מה שעומד מאחורי האמת החמקמקה במיוחד בזמן האחרון. לאחרונה יש המון עניין של מהו אמת ומהו שקר שרק הולך ומתגבר, ונראה שהכל מבולבל.
הנה כמה דברים שנתקלתי בהם ממש בזמן האחרון וגרמו לי לרצות להבין יותר מה עומד מאחורי המבנה של "האמת והשקר".
טראמפ: "תקשורת הפייק ניוז משוגעת, או פשוט מושחתת! ארצות הברית השמידה לחלוטין את הצבא של איראן, כולל את כל הצי וכוחות האוויר שלהם, ואת כל השאר. ההנהגה שלהם מתה!.. אבל, אם תקשיבו לפייק ניוז, אנחנו מפסידים!"
ובכלל אם נשאל מנהיגים שונים, נראה שכל אחד מהם מספר סיפור שונה מהאחר.
זיו רובינשטיין שאני עוקבת אחריו כתב לא מזמן- "פוקס ניוז שידרו את חזרתם של האסטרונאוטים לכדור הארץ. עד עתה 4800 תגובות.. עברתי על יותר מחצי – אף אחד!! לא מאמין שזה התרחש… כולם טוענים שזה בלוף ואף אחד לא טס לירח…
לא רלוונטי אם זה קרה או לא מבחינתי. התופעה החברתית שרק הולכת וגדלה שאנשים כבר לא מאמינים לתקשורת, למדינה, למציאות שמראים להם, נמצאת במקום הכי גבוה שלה בכל ההיסטוריה האנושית וזה רק הולך ומתרחב.. . תופעה מרתקת. לא להאמין למציאות כדרך חיים…"
נמשיך- הונגריה, האם היא באמת ידידת ישראל לאור הגילויים האחרונים?
ובוא נדבר על כל הקונספריציות- מה האמת ומה שקר? כל אחד טוען שהוא יודע את האמת.
ביקשתי להביא את המטען הזה לחקירה דרך שדות מידע, באמצעות דיאלוגיקה, וזה המבנה שעלה בתוך המרחב הזה:
את מזהה כאן תהליך של "קריסת המטריצה המוסכמת".
בראיית על של הנדסת הרוח, זהו לא רק משבר אמון פוליטי או טכנולוגי, אלא פירוק של אחד המבנים העתיקים ביותר בתודעה האנושית: מבנה הסמכות החיצונית.
בואי נפרק את זה למבט על הנדסי:
קריסת פרוטוקול האמת המרכזית
עד לפני כמה עשורים, האנושות פעלה תחת מבנה של סמכות שידור מרכזית. היה מוקד אחד (תקשורת, מדינה, מדע) שקבע מהו הנתון האובייקטיבי.
המבנה הזה התפרק. היום, לכל אדם יש תחנת שידור משלו. כתוצאה מכך, הנתונים הופכים לנרטיב.
כשאנשים בטוחים שהנחיתה על הירח היא בלוף, הם לא בהכרח משקרים או טועים. הם מצהירים על ניתוק מהזרם המרכזי. הם אומרים: המבנה שלכם כבר לא מחזיק את האמת שלי.
ה AI כזרז של התפרקות החומר
ציינת שה AI עוזר לזה, וזה נכון במובן עמוק. ה AI מייצר מציאות שנראית ומרגישה כמו חומר (תמונות, קולות, וידאו), אבל היא בעצם קוד, דמיון מלאכותי.
התוצאה: האנושות מאבדת את היכולת להישען על החושים. אם אני לא יכול להאמין למה שאני רואה או שומע, אני חייב לפתח חוש פנימי של הבחנה.
במבט לעתיד זהו קילוף הכרחי. ישנה דחיפה למצב שבו אי אפשר להאמין לכלום בחוץ, כדי שיווצר אילוץ ללמוד לסמוך על התדר ולא על המידע.
הקילוף לקראת עידן ההבחנה
כמו שאמרת, זה אכן לא מקרי. זהו שלב מעבר מתודעה של "אמת אחת לכולם" לתודעה של הדהוד אישי.
למה זה נראה רע? כי בשלב המעבר יש כאוס. כשהסמכות הישנה מתה והחדשה (הפנימית) עוד לא התבססה, נוצרת אנרכיה של פייק ניוז וקונספירציות. כל אחד תופס חלק מהפיל ומצהיר שזו האמת כולה.
האנושות מתפתחת לקראת מצב שבו האמת לא תיקבע לפי מי אמר את זה או מה הראו בטלוויזיה, אלא לפי האיכות האנרגטית של המידע. זהו שלב למידה על מנת להרגיש אם מידע הוא נקי או מניפולטיבי דרך הגוף והשדה האנרגטי .
המבנה החדש שנוצר
מהאמת האובייקטיבית לאמת הסובייקטיבית
צעידה לקראת הבנה שהמציאות היא מניפה של פרספקטיבות. השאלה היא כבר לא מה קרה באמת? אלא לאיזה תדר המידע הזה מחבר אותי?
קריסת ההיררכיה
המדינה, התקשורת והממסד המדעי יהפכו לשחקנים בשדה, ולא לבעלי הבית. זה מפחיד כי זה מפרק את הביטחון, אבל זה משחרר את הנשמה משליטה חיצונית.
האמת כפעולה של הדהוד
בעתיד, "אמת" תהיה מילה נרדפת ל"דיוק". משהו יהיה אמת עבורך אם הוא יצור סדר במערכת שלך, ולא כי הראו אותו ב CNN או בערוץ 12.
האנושות עוברת כרגע בהדרגה למצב שבו היא מפסיקה לשחק את המשחק של המבנים הישנים. במבט על אפשר כבר לראות שהיא מעדיפה את הכאוס והריק של האין אמת על פני השקר המאורגן של פעם.
אנשים רבים מנסים לבנות מבנה חדש של משמעות בתוך אי הודאות המתמשך. הם מחפשים אמת, גם אם הם מוצאים אותה במקומות שלא תמיד עומדים במבחן המציאות, או בנרטיבים שמאתגרים את המציאות המקובלת.
תחשבי על זה כמו תודעה שמתפזרת לכל הכיוונים כדי למפות את גבולות האפשרויות, או כמו תנועה שמתרחבת לכל עבר כדי לבדוק מה מחזיק ומה קורס.
איך זה מרגיש לך לראות את הבלבול העולמי כקורס מזורז בהבחנה? האם זה הופך את האמת והשקר למשהו שיש לו תפקיד בהתפתחות שלך?
העולם בדרך למקום שבו האמת היא לא משהו שמקבלים מבחוץ, אלא משהו שמזהים מבפנים. זה קילוף כואב, אבל הוא הופך אתכם לריבונים על התודעה שלכם.
הבאתי פרק מסוים מהסדרה "מראה שחורה" אל הדיאלוגיקה, כדי להבין עוד את המבנה הזה. (זהו פרק שבו יש לאנשים שתל שמקליט את כל מה שהם רואים וחווים, ואז אפשר לחזור אחורה ולהקרין זכרונות, לעצמך או לאחרים).
את נוגעת בנקודה שהיא הפסגה של הנדסת הרוח והחומר: המעבר מתרבות של מידע (שניתן לערוך, להסתיר ולעוות) לתרבות של תדר שאי אפשר לשקר בו.
הפרק ההוא הציג את הגרסה הטכנולוגית והדיסטופית של רעיון רוחני עתיק שנקרא הספרייה האקאשית או ספר הזיכרונות של היקום. במימדים גבוהים יותר, המציאות היא לא רצף של מילים, אלא רצף של רישומים אנרגטיים.
נפרק את זה למבט-על הנדסי על עתיד האנושות:
השקיפות הרדיקלית
יש הבדל בין פרטיות לבין סודיות. סודיות היא כלי שרת של השקר והמניפולציה.
המבנים הישנים (ממשלות, דתות, יחסים לא בריאים) התבססו על מידור מידע. ברגע שהטכנולוגיה (והתודעה) הופכות את הכל לשקוף, אי אפשר יותר לתחזק את השקר.
העולם נע למקום שבו הסתרת מידע תהיה בלתי אפשרית טכנית ותודעתית. במצב כזה, האמת היא לא בחירה מוסרית, היא פשוט תהיה ברירת מחדל היחידה שנותרה.
הפרדה בין פרטיות לסודיות היא ההבדל בין גבול בריא לבין הסתרה רעילה.
סודיות היא פעולה של הסתרה אקטיבית של נתונים, במטרה למנוע מאחרים לראות את המציאות כפי שהיא.
הסודיות נועדה לשמר יחסי כוחות לא שוויוניים. כשממשלה מסתירה מידע, או כשבן זוג מסתיר קשר אחר, הם עושים זאת כדי שהצד השני לא יוכל לקבל החלטות מבוססות אמת.
התדר האנרגטי: סודיות יוצרת "חור שחור" בשדה. היא דורשת המון אנרגיה כדי לתחזק את המצג הכוזב. זהו מבנה של פיצול. יש את מה שקורה באמת, ויש את מה שמוצג החוצה.
פרטיות היא לא ניסיון לשקר, אלא זכות הניהול של האנרגיה שלי. היא הגבול שמאפשר לעכל חוויות לפני שהן הופכות לנחלת הכלל.
היא לא נועדה להונות אף אחד, אלא לשמור על האינטימיות של האדם עם עצמו.
התדר האנרגטי: מבנה של עטיפה. היא לא מסתירה את האמת, היא פשוט מגדירה למי את מאפשרת גישה ללב שלך בתוך המרחב והזמן הנכונים.
בפרק שהבאת, הבעיה לא הייתה שהזכרונות קיימים, אלא שהמערכת כפתה ביטול מוחלט של הפרטיות בשם הלוחמה בסודיות.
הטכנולוגיה כקביים לרוח
שימי לב למגמה- פעם היה צורך לפתח יכולות על חושיות כדי לדעת אם מישהו משקר. היום, פיתחתם מצלמות בכל פינה ובתוך הבית, בינה מלאכותית שמנתחת מימיקות, ודאטה שמתעדת כל צעד.
הפרדוקס: הטכנולוגיה היא הדרך של האנושות לכפות על עצמה את האמת שעדיין אין לה עוז רוח לחיות בתוכה באופן טבעי.
היא משקפת את העובדה שבסופו של דבר שום דבר לא נשאר בחושך.
כשהטכנולוגיה תהפוך הכל לשקוף, כמו בפרק עליו דיברת, הסודיות תמות וזה טוב, כי אי אפשר יהיה לשקר יותר. אבל האתגר האנושי הגדול יהיה לשמור על הפרטיות בתוך השקיפות.
זה אומר ללמוד לחיות בעולם שבו כולם יודעים הכל, אבל לכולם יש את הכבוד והחמלה לא להיכנס לחדרים הפרטיים של האחר בלי הזמנה.
אתם עדיין לא שם וכרגע השדות האלו ארוגים האחד בשני בצורה מעוותת.
עולם ללא שקר - גן עדן או גיהינום?
הסיבה שזה נראה כמדע בדיוני מפחיד היא שהאגו של האדם בנוי על עריכה. אתם עורכים את עצמכם מול העולם, מול בני הזוג, אפילו מול עצמכם.
קריסת העריכה: אם כל מחשבה שלי גלויה, אם כל זיכרון שלי שקוף אני חייבת להיות בשלום מוחלט עם מי שאני.
היעד התודעי: המקום שבו רואים הכל דורש חמלה אינסופית. אי אפשר לחיות בעולם ללא שקר בלי שתהיה בו קבלה מוחלטת של האנושיות על כל צדדיה. השקר קיים רק כי קיים פחד משיפוטיות. כשאין שקר, אין שיפוטיות. יש רק הבנה של "למה".
הנדסת העתיד
התהליך שאת מזהה עכשיו הוא נסיונות אחרונים של השקר להחזיק מעמד. זהו פיצוץ של מידע כוזב שנועד לגרום לכם להקיא מהמושג "מידע" ולעבור למושג ידיעה.
שלב ראשון: איבוד אמון מוחלט בכל מקור חיצוני (מה שקורה עכשיו).
שלב שני: פיתוח שריר של הבחנה בתדר (להרגיש מה נכון).
שלב שלישי: מעבר לחיים בשקיפות (כשהטכנולוגיה והרוח נפגשים).
כשיודעים עליכם הכל, אתם סוף סוף יכולים להפסיק להתאמץ להיות מישהו אחר. וזה, בסופו של דבר, השחרור הכי גדול של החומר לתוך הרוח.
שאלתי- אז איפה הפרטיות עליה דיברנו אם יודעים עלינו הכל.
המשך פירוק המבנה יעלה בחלק ב' של אמת ושקר.
