אגודות סודיות- חלק 1

[היסטוריה של הכישוף]

אגודות סודיות-ידע זה כוח

אחד הסיפורים העתיקים על אגודת סתרים הוא של אפלטון שהיה חניך של המסתורין של אלואסיס (פולחן דמטר ופרספונה) שסיפר בכתביו איך הוקמה. הוא טען שהוא הונח בפירמידה לשלושה ימים שם הוא מת באופן סמלי, נולד מחדש ואז קיבל את הסודות של התעלומות.

יש סיפורים רבים ומיתוסים על אגודות סודיות לאורך ההיסטוריה. חלקם נכונים, חלקם פחות, וחלקם רחוקים מהאמת.
כשאנחנו נכנסים להבין את האגודות הסודיות, ניתן לראות שאגודות סודיות רבות, מקיימות טקסים המעידים על מקורות משותפים. אנחנו מבינים שהן ניזונו מאותם מקורות. אין שום חדש תחת השמש. המערכות האלו, גם עם שמות והגדרות שונות – כל אחת מהפרספקטיבה שלה, במקורה מבקשות להבין את הבריאה ולפעול בתוכה.

ישנן אגודות התמוכות בסדר החברתי הקיים, ואחרות נועדו כדי לאתגר אותו.

נתחיל בהגדרה של אגודה סודית או אחוות מסתורין. זהו ארגון, חברה או עמותה המשתמשת בחניכות סודיות או טקסים מסוימים לחבריה, ולחבריה יש סימני הכרה מיוחדים בינם לבין עצמם.
זה יכול להיות שפה פרטית מסוימת, אחיזות ידיים, תלבושות וסמלים.
המונח הזה יכול להיות מיושם גם על קבוצות אליטות כמו אחוות במכללות וקולג’ים (דוגמת אחוות הגולגולות והעצמות הקיים עד היום באוניברסיטת ייל) אבל לענייננו אנחנו מדברים על גילדות סודיות שמבקשות להבין את הבריאה, לקיים טקסי מיסתורין, ולצבור כוח ועוצמה מתוך הבנות אזוטריות.

דרגות חניכה

מהם האגודות הסודיות? מה עומד מאחורי אמונות וטקסים רבים של דתות בעולם ותורות אזוטריות מודרניות? ולמה הן סודיות ולא פתוחות לכל?

לאגודות הסודיות האלו כמעט תמיד יש תפקיד דתי\רוחני של יצירת קשר עם אל או אלים בדרכים מנוגדות לדרכים המקובלות באזור בו הם פועלות.
בנצרות יש משפט האומר שיותר קל לעבור בעין מחט מאשר להיכנס במלכות אלוהים. מה שגרם לחניכים להרגיש חשובים כשהם התקבלו והתקדמו בחניכות.
עובדה זו לבדה שימשה להביא חברים “למועדון”. הנה, קיים משהו אחר, אליטיסטי, שבמהותו יש פתיחות דעת, עד כמעט אנרכיה, של אנשים שבחלקם מקורבים לשלטון המקומי, לאליטה השולטת.

אגודות סודיות רבות פועלות באמצעות מערכת של דרגות בהם מתקדמים בהדרגה ובהן הסודות מתגלים צעד אחר צעד.
חברים ברמות הגבוהות יותר מודעים יותר למטרות האמיתיות של האגודה מאשר אלה הנמצאים בדרגה נמוכה יותר. המשמעות היא שלכל אגודה כזו יש סודות בתוך עצמם.

הרעיון שיש רמות שונות ותהליך של התקדמות בתוך רמות הסוד הקיימות, מבטיח שהחניכים ישאפו לעלות בסדר הדרגות, וירגישו חשובים ככל שיתקדמו. זה כולל “בנק ידע” לכל דרגה שהחניך נחשף אליו. זה עשוי לכלול לחיצות ידיים בצורה מסוימת, מילים מסוימות, ימים מיוחדים בשנה הידועים רק למעטים, ותובנות של טקסטים.

ידע זה כוח

חשוב לציין שבתקופות קודמות בהיסטוריה, ידע היה כוח שהיה צריך להגן עליו. ידע לא היה קיים כמו שקיים היום. היום אנחנו בתקופה של עודף ידע שמביא בעיה אחרת (מהי האמת? מי מחזיק באמת?).
אני מאמינה שלא קיים היום יותר מידי ידע שלא נמצא בידנו ( אמנם לא נגיש בקלות ולא בידי האדם הפשוט, אך בהחלט קיים) ושהנטייה לחשוב שסודות גדולים נמצאים מחוץ לידנו באגודות סתרים, כיום כבר לא נכונות.
אני מאמינה שאנחנו מאדירים את יכולתם של האגודות האלו כיום, לקיים יכולות מטאפיזיות כאלו ואחרות. הידע קיים, אך אמיתות כוזבות, שקרים ועודף מידע מסתירות אותו מאיתנו. זהו עידן שיש בו צורך לחזור פנימה ולהקשיב לאמת בתוך הלשונות הרבות של מגדל בבל המקיף אותנו.

אחד הדברים שמספר גרדינגר בספרו “הידע האסור של האגודות הסודיות” הוא שבדיקות שונות ומבחנים נערכים כדי לעלות בדרגות החניכה, והחניכים בעצמם לא מכירים את המבנה המלא של הארגון שלהם ולא יודעים כמה דרגות חניכה יש, ולא באמת מבינים איפה הם נמצאים בתוך המבנה הזה.
הוא נותן דוגמא של האבירים הטמפלרים שבדקו את החניכים באמצעות בקשה לירוק על צלב. גם אלו שהסכימו לירוק וגם אלו שלא ירקו המשיכו להתקדם באגודה. שניהם מאמינים שהצליחו, אבל למעשה רק זה שהסכים לירוק על הלב ימשיך במסלול גבוה יותר, מכיוון שהראה נאמנות למשהו נוגד אמונה בסיסית מקובלת באותה העת.

"ההיסטוריה היא שקר"

כשאנחנו באים להסתכל על אגודות סתרים, מתוך כתבים שנכתבו ע”י היסטוריונים, צריך לקחת בחשבון, שהיסטוריונים אמורים להרכיב כמויות אדירות של ידע כביכול עובדתי שמושפע ממערכת האמונות שלהם, המושפעות מזמן ומיקום.
רבים מספרי ההיסטוריה עליהם אנחנו נסמכים נכתבו, או נחקרו בעידן הויקטוריאני (חוק הרפורמה 1832. דחף חברתי ודתי לסטנדרטיים מוסריים גבוהים) ולכן תיאוריות ועובדות רבות הוסטו לכיוון נקודת מבט נוצרית.
זה כמובן השפיע על ההיסטוריה כפי שנכתבה.
“ההיסטוריה היא שקר” כך אמר שופט בית המשפט העליון אוליבר ונדל הולמס (1841-1935)
הולמס היה ידוע בפסיקות פרוגרסיביות לעיתים בעמדת מיעוט, שאמר בתרגום חופשי כי ההיסטוריה היא מה שהאנשים שניצחו אמרו עליה.

אמנים, בנאים, פוליטיקאים, המציאו צפנים, קודים וסמלים על מנת להעביר מידע ולהטמיע אותו בתוך המערכת כמשמעות “מיינסטרים”. סביבנו חבויים רמזים בארכיטקטורה, בציורים, בבניינים עתיקים, בסיפורים, שירים ואגדות.

אחת מהיצירות הסמליות הגדולות ביותר היא כתבי הקודש, שבהם יש הרבה שכבות נסתרות. בתוכם יש אמת סמלית מוסתרת שאינה הפשט.

ספרים רבים נכתבו ועדין נכתבים על תעלומות ואוצרות וגביע קדוש, שהובנו בצורה מילולית מדי, ולא סמלית כפי שהם.

האגודות הסודיות לא התחילו במאה ה18, אם כי אז הייתה להן פריחה עצומה (רק בבריטניה היו אלפי אגודות כאלו) אלא הרבה קודם לכן. בין האגודות הסודיות הקדומות ביותר שקיימות להן עדויות היסטוריות, קיימות דתות המסתורין של מצרים העתיקה, יוון ורומא, וכמובן עוד קודם באטלנטיס היו בתי ספר למיסתורין.
היו להן טקסים סודיים, חניכות והן עסקו בגילוי של חוכמה עתיקה ושמרו אותה לעצמם.
חלק מכריע של אגודות סודיות נעלמו מהשטח, או נטמעו בתוך אגודות גדולות ומשמעותיות יותר או הפכו למועדוני חברים ללא החלק הדתי רוחני.

מעטה הסודיות באגודות שונות, נתפס באופן שונה. חלקם הקפידו על סודיות מלאה ממש מהכניסה, או החל מדרגת חניכה מסוימת, ואחרים פחות הקפידו על כך. ישנם אגודות סודיות שאף המנהיגים העליונים נותרים עלומים לחניכים מהשורות הראשונות.

לעיתים קרובות הסודיות לא נסובה בהכרח סביב חומר רוחני או דתי גבוה, אלא נועדה לספק משיכה רגשית חזקה, להרשים את החברים בחומרת האירוע החגיגי, ובאותנטיות של הידע.

חפצים פיזיים כמו מפתחות, עמודים, חרבות, ספרים, גלובוסים ועוד עשויים לקבל משמעות סמלית, כך שהצגתם בהזדמנויות מאוחרות יותר עוזרת להחזיר, מבחינה פסיכולוגית, את ההאדרה של הטקסים.

על מנת להבטיח את הידע של החניכים, טקסים של קבוצה נוטים להיות חזרתיים ועם אפוטרופסות צמודה לכל חניך.
באגודות סודיות רבות, הטקסים מלוהקים בצורה דרמטית ומכילים חלקים הלקוחים מספרי קודש כאלו ואחרים או מידע קדום, שנחשבים כבעלי חשיבות היסטורית מכרעת.
בטקסים אלו החניך עשוי לעבור מסע סמלי רווי מכשולים ופיתויים ובסופו לקבל את ה”אמת” או החוכמה האזוטרית שמציעה האגודה.

בחלק הבא נכנס יותר פנימה.